"לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים....". כשהייתי ילדה קטנה אהבתי לזמזם לעצמי את השיר הזה. אבל רק כשהתבגרתי הבנתי כמה זהו שיר עצוב, שאותו שרה ילדה שחוותה אבדן של אבא. ונראה לי שבשנה האחרונה אנחנו חווים תקופה של עוצמת היתומים, עוצמת האלמנות. כמות האנשים שחוו אובדנים קשים ומתגלים במלוא עוצמתם, מאפשרת לכולנו לקבל השראה וללמוד משהו על סולמות וחבלים שקיימים במציאות.
כמו במשחק סולמות וחבלים גם במציאות החיים, לפעמים אנחנו נעמדים במשבצת. ובמשבצת הזו יש "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" וראשו גבוה במשבצות השמיים. לכל אחד מאיתנו באותם רגעים יש בחירה האם לעלות למעלה בסולם, האם להרים את עצמנו במעלות הסולם ולהתרומם מקשיי המציאות. הרגעים האלה שאנחנו מצליחים להתרומם הם אלו שגורמים לנו להידמות למלאכים, להיות מודל להשראה, דווקא כי הדבר ההגיוני היה להישאב לסבל שבמציאות ולשקוע לתוכה.
לעיתים אני מתבוננת בחמותי ובהתמודדות שלה עם השכול על גיסי בניה ריין שנהרג במלחמת לבנון השנייה. ואיך כשהתחילה המלחמה היא בחרה להתרומם ולהרים, ולהסתובב בין משפחות שכולות ובין פצועי המלחמה, ועבורי היא מודל להשראה.
אבל כדי שנוכל גם אנחנו להיעמד במשבצת ולהתרומם למעלה בסולם, אנחנו חייבים להבין את המורכבות. כי על הסולם יש מלאכים – כאלה שעולים למעלה ומביאים לנו מילים טובות ומחשבות טובות שעוזרות לנו להתרומם מהמציאות. אבל בו זמנית, על הסולם יש גם מלאכים יורדים שמביאים איתם ספקות והרהורים. וההתמודדות עם המלאכים היורדים והמורידים היא תמיד מורכבת.
כי המלאכים היורדים מכירים את מלאכתם נאמנה. הם יודעים לדרוך לנו על כל החולשות, ועל כל התירוצים למה היום לא נתרומם מהמציאות. הם בעיקר יודעים להחליש ולהרפות ידיים. ובעיקר המלאכים היורדים מצליחים במלאכתם במשבצות הביתיות של חיינו – אלו שרק אנחנו והקרובים ביותר יודעים עליהן. לדוגמה, כמעט בכל משפחה המלאכים מתחילים לנוע כשבן או בת הזוג איחרו להגיע הביתה בשעה היעודה. קול של מלאכים עולים יוצא לדרך ומציע לנו להתרומם ממשבצת המציאות – לראות את התמונה הרחבה (כמה בן/ת הזוג עושה המון בבית, כמה לא פשוט עכשיו בעבודה, בטח יש סיבה לאיחור ועוד), ומנגד המלאכים היורדים משמיעים את קולם בחוזקה ובכעס. הם מציעים להביע את מורת הרוח במילים או מעשים כדי שהשני ילמד לעתיד, וכי זו לא הפעם הראשונה שיש פה איחורים, וכי אף פעם אבל אף פעם אין בבית הזה התחשבות.
להתרומם עם המלאכים העולים, הרבה יותר קשה כשאנחנו נהיה דמויות להשראה רק בתוך הבית פנימה. אף אחד בחוץ לא ידע ולא יתן לנו לייק באינסטגרם. אבל מי שמצליח שם לעלות למעלה בסולם, מצליח להיות אדם בעל מידות ובעל זוגיות והורות טובים – אדם להשראה!
אני שמה לב שכל פעם כשילד שלי נעמד במשבצת עם סולם, אני מחליטה לרגע להמתין, לא לפעול מיידית. לנשום עמוק ולהקשיב לקולות המלאכים שיורדים ועולים, ואז למצוא את הבחירה לבחור במלאכים המרימים, כדי להיות מלאך מרים עבור הילדים שלי.
כשבניה גיסי נהרג, מצאנו לאחר מותו מכתב שבו הוא מצטט את המילים המופלאות: מי שיש לו למה, יש לו את האיך. אם אנחנו יודעים למה, ומה המטרה הגדולה שאנחנו רוצים להוביל את המשפחה שלנו, יש לנו את האיך לבחור, באיזו דרך לבחור, ולאיזה מלאכים להקשיב.