יש מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר על הטעם של מצוות הסוכה. לדעת רבי עקיבא הסוכה הינה זכר לסוכות עצמן שהכינו בני ישראל כשיצאו ממצרים, ואילו לפי רבי אליעזר הסוכה היא זכר לענני הכבוד. ולהלכה נפסק כרבי אליעזר. אבל לכאורה מה המחלוקת הגדולה בין רבי אליעזר לרבי עקיבא? הרי גם אם נלך כדעת רבי עקיבא עדיין תעמוד בפנינו ההצלה הגדולה של עם ישראל מידי מצרים שהובילה את עם ישראל לשהות במדבר וכך להקים להם סוכות. כך שגם על פי רבי עקיבא מטרת מצוות הסוכות הינה לזכור את הניסים שעשה לנו הקב"ה ביציאה ממצרים. אי לכך השאלה מתחדדת, מה ההבדל בין דעת רבי עקיבא לדעת רבי אליעזר?
והרב דסלר בדרשה מופלאה לחג הסוכות, מסביר כי עניינה של מצוות הסוכה הינה 'ביטול היש'. שהאדם יחקוק בליבו שכל מה שיש לו בעולם הינו ארעי. כל הביטחונות בכסף ונכסים שיש לאדם, הכל מאת ה' וארעי. רק נכסים רוחניים, רק ענן הכבוד שמסמל רוחניות, הנו נכס שבאמת האדם יכול לקחת עימו מחייו.
לאור זאת ניתן להבין את המחלוקת המהותית בין רבי עקיבא לרבי אליעזר. לפי רבי עקיבא, מצוות הסוכה מזכירה לנו את היכולת שלנו המעשית להתמודד עם רגעי ה'מדבר' בחיינו. היכולת למצוא משאבים במציאות גם כשרע וקשה, למצוא בטחונות שאחוזים בקרקע המציאות – זו משמעות הסוכות שבנו בני ישראל בצאתם ממצרים. ואילו רבי אליעזר מעלה את משמעות החג למדרגה גבוהה יותר, לפיה מהות החג הינה הפוכה, ומטרתה להביא את האדם לפעולה נפשית של שמיטת היש, לעזיבת הבטוחות במציאות, ופשוט להרפייה נוכח פני ה', לאמון בו כי יושיע אותנו מהצרות.
והסוכה שאנחנו כל כך מתפללים שתהיה סוכת שלום לעם ישראל, מבטאת גם את הסוכה בבית שלנו פנימה. ומחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא רלוונטית לסוכה הזוגית והמשפחתית שלנו לא פחות. האם הזוגיות שלנו נשענת על בטחונות? לעיתים קרובות אני שואלת בקליניקה זוגות שמגיעים אלי, מה היסודות שמחזיקים אותם יחד. ולפעמים אני שומעת זוגות ששוהים יחד זה עם זו כי יש ילדים, כי יש בטחונות כלכליים, כי להיות גרושים קשה יותר, כי הסטטוס גרוש יוריד את מעמדם החברתי, ועוד.
כמטפלת למדתי עם השנים לא לזלזל ביסודות כאלה. להבין שיש להם מקום. הם יסוד שמחזיק את הסוכה, אם אזלזל בו אני עלולה להרוס עוד לפני שהבנו האם יש פה מה להציל. אבל בו זמנית, אני מחפשת את הטעם של רבי אליעזר, אני מחפשת איך מפתחים ענני כבוד בזוגיות שלפני, איך מפתחים ביניהם שכינה.
והרב דסלר בהמשך מאמרו לסוכות מציין כי אורו של 'ביטול היש' – מונע מחלוקות. כי כל המחלוקות בין בני האדם נובעים מ'כוח הנטילה' – מזה שה-אני של כל אחד בזוגיות, עסוק בלדרוש עבור עצמו את צרכי עצמו בלבד, ולא של בן/ת זוגו. ואילו דווקא מצוות הסוכה מזכירה לנו לשים את צרכינו האישיים בצד ולעבור למעלה רוחנית גבוהה יותר, של התבטלות לרצונו של הקב"ה. לבטל את כל היש שבבית הקבע שלנו ולעבור לסוכת הארעי, כי ה' ציווה. דווקא תנועת נפש כזו עשויה להחזיר בנו את יסוד האהבה הזוגית. הרי אהבה עוסקת הרבה בלתת לשני: כי את אשר ייתן – יאהב. כך הורים אוהבים את ילדיהם, וכך גם בזוגיות, הנתינה מרגילה לאהבה.
כל שנה לפני צומות אני כבר מרגישה רע יום יומיים לפני. משהו בצום באוויר כבר מכניס אותי כמו חולה למיטה. וכל צום כזה שעובר, מגביר בי את הקשר לאיש שלי, שפשוט לוקח על עצמו בכל צום את הטיפול בילדים ובבית, ומניח את הצרכים של עצמו בצד. ויש משהו בסוכה שנבנית מעט אחר כך, שתמיד מרגיש שהיא נבנית גם על יסודות הנתינה האלה ביום כיפור.
ואולי זה משמעות של בניית יסודות שמושתתים על ענני הכבוד. יסודות בהם האדם עוזב לרגעים את צרכיי הקבע שלו כגון שינה, ומעניק לאשתו זמן לישון, כשהוא זה ששומר על התינוק הבוכה בלילה, או אשה שככל שהיא צריכה זמן נחת לעצמה, אבל כשרואה את בעלה חוזר הביתה מותש מהעבודה, היא מחליטה להעניק לו זמן להירגע. אלו רגעים שבהם מגיעים ענני כבוד לשרות בבית, ויש שכינה ביניהם.