הפסוק האהוב עלי בתורה, מופיע בפרשה הקודמת, פרשת וארא: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה.." (שמות ט', ל"א). יש בפסוק הזה עומק רב בנוגע לדרך שבה אנו מתמודדים עם אתגרים ומשברים. פרשת בא, בה אנו עוסקים כעת, ממשיכה את סיפור יציאת מצרים ומביאה עמה את אחת המכות הקשות ביותר – מכת הארבה.
חז"ל שואלים כיצד היה לארבה מזון, והרי הברד הרס את רוב היבולים. התשובה מצויה בפסוק: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות ט', ל"א-ל"ב). מפרשים מסבירים, שהיבולים הזקופים נשברו תחת הברד. לעומתם, החיטה והכוסמת הרכות, שרדו.
רעיון זה מופיע גם בסיפורו של רבי נחמן מברסלב, במעשה 'שבעת הקבצנים'. בסיפור הקבצן העיוור מסופר על אנשים ששטו בספינה, אך סערה עזה שיברה אותה. לאחר שהנוסעים ניצלו, נדרש כל אחד לספר את הזיכרון הקדום שלו. הסתבר שבעל הזיכרון העמוק ביותר, היה זה שלא זכר כלום. כי לא לזכור כלום הוא החזרה אל התוהו ובוהו שקדם לבריאה. יש כאן אמון בכך שהקב"ה לא רק מחולל סערות, אלא גם שובר ומשנה סדרי עולם, ומוביל למציאות חדשה. זו הסתכלות מלאת ענווה וגם מלאת גמישות כלפי הנהגת ה'. להיות לרגע 'כלום', להרפות, ולתת אמון שה' מוביל אותנו גם בתוך התוהו.
בבית, ברגעי תוהו וקושי, אנו מגיבים בדרך כלל כך: או נמנעים ובורחים מהמציאות, מתעלמים או מדחיקים, או מגיבים בקשיחות, בהתפרצויות כעס ועצבנות. שתי התגובות נובעות מחוסר יכולת להתמודד מבפנים. כמו היבולים במצרים, שעמדו נוקשים מול הברד - וקרסו.
האמונה בקב"ה מלמדת, שסערות הן חלק מהנהגתו. הן מציעות שינויי דפוסים, הליכה בדרך גמישה ומאוזנת יותר להתמודד עם המציאות. זו מידה של ענווה בסערה, והבנה שבכל קושי יש הזדמנות לצמיחה.
בהמשך הסיפור של רבי נחמן, מגיע 'הנשר הגדול' ואומר לניצולים: 'שובו אל אוצרותיכם'. המסר ברור: הקב"ה לא שולח אותנו אל הסערה בידיים ריקות. לכל אחד אוצרות פנימיים, כלים להתמודדות. פעמים רבות הדרך שבה אנו מסתכלים על הקשיים שלנו משפיעה על חווייתנו. אם נבין שהם 'קשים' – כלומר אתגרים שבאו ללמד אותנו משהו, נמצא בתוכנו כוחות שלא הכרנו, נוכל לצמוח מתוך הסערה. מזמן הגעתי למסקנה, שלכולנו אתגרים בחיים, ואף שלעיתים נראה שהשוני הוא שהדשא של השכן ירוק יותר, מדובר רק באשליה. לכולם קשיים, אך הם שונים בסוגי הקושי. אבל אין אחד שאין לו התמודדויות וסערות.
גם בזוגיות ובהורות, סערות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. רגעי משבר הם הזדמנות ללמוד כיצד להתמודד יחד, מבלי להישבר מהקושי אלא למצוא דרכים חדשות לתקשר, להתחזק ולבנות מחדש. ילדים לומדים מאתנו איך להתמודד עם סערות. אם ילמדו להיות גמישים, יזכו בכלי חשוב לחיים.
כשמתמודדים עם סערות גדולות – אישיות, משפחתיות ואף לאומיות – יש הזדמנות לא רק לשרוד, אלא גם לצמוח. חודש שבט, חודש הצמיחה וההתחדשות, מזכיר לנו שגם לאחר סערות החורף, האילנות מתחילים לפרוח ולשוב לחיים. גם אנו, מתוך הקשיים והמשברים, מסוגלים לצמוח, לפרוח ולגלות כוחות חדשים. האתגרים אינם מקריים. גם בתוך הסערה, הקב"ה מעניק לנו כוחות, תובנות והדרכה. החוסן האמיתי טמון באמונה, בגמישות וביכולת למצוא את האוצרות שבתוכנו. כמו העצים שמשילים עלים ישנים בחורף לקראת פריחה מחודשת, גם אנו נתייחס לאתגרים כאל שלב בתהליך ההתחדשות. אנו מתחזקים ומבשילים מתוך ההתמודדות, מוכנים לפרק חדש של צמיחה וברכה.