"נח אל תבלבל במוח", היו נוהגים אנשי דור המבול לומר לנח, כשהיה פונה אליהם ומזהיר על המבול העתיד להגיע. ורש"י, על המילים "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", מביא שתי גישות של חז"ל ביחסם לנח. הגישה האחת רואה משפט זה לזכותו של נח. זכות עצומה להיות צדיק בדור של רשעים שהתחייבו מיתה. ואילו לפי הגישה ההפוכה משפט זה נאמר לחובתו של נח, שאילו היה חי בדורו של אברהם, היה נחשב אדם פשוט.
שתי גישות אלו מגולמות גם בשמו של נח. מצד אחד נח אדם נוח לבריות. אבל בו בזמן שמו של נח והנוחות שבו מגלמים את חסרונו. הרי אם היה מוכיח את דורו בצעקה, או אם היה פונה לקב"ה בזעקה להגנה על שכניו. ואם היה יוצא מהנוחות שלו ומהנוחות שבו, אולי הייתה מתרחשת בעולם תשובה, ולא היה מגיע המבול. אבל נח היה אדם נח, והוא חי בנוחיות, ולא צעק ולא זעק. וכשהחל המבול, הוא נכנס לתיבה שהצילה אותו, אבל בו זמנית כלאה אותו מבודד בעולם.
ואולי הסיפור של נח הוא בעצם הסיפור של כולנו – כל בני האדם עם אזורי הנוחות של חייהם. הרי לכולנו יש אזורי נוחות בחיים שקשה לנו לזוז מהם, גם כשהם כובלים אותנו ומורידים את איכות חיינו. לדוגמה, מקום עבודה שכבר לא מספק או מאתגר אותנו, אבל התרגלנו אליו ואנחנו חוששים לנטוש ולחפש עבודה חדשה שבה נצטרך להוכיח את עצמנו.
זו הבעיה העיקרית עם אזור הנוחות. הוא נוח מדי, ולכן הוא כולא אותנו במין תיבה, שמגבילה ומונעת מאיתנו להתקדם ולהשתנות, ובעיקר לא מאפשרת לנו להתפתח.
כמטפלת זוגית אני יכולה להעיד, שאחד מבתי הכלא של אזורי הנוחות, שאני פוגשת בקליניקה, הוא זוגיות ללא מריבות. לעיתים אני פוגשת זוגות שנעימים זה לזו כל הזמן, כי הם חוששים לריב, חוששים להביע דעות מנוגדות, חוששים שיהיה לרגע לא נוח. והחשש הזה שיהיה לא נוח, מגביל אותם במין תיבה – שלא מאפשרת להם להביע את עצמם ולהביא את האישיות שלהם החוצה. הם כל כך חוששים שהם לא מתעמתים ולא מתאמתים. הבעיה עם אזור הנוחות והנעימות המדומה הזה הינה, שהוא בסופו של דבר מרחיק רגשית. כי כשאנחנו מצמצמים את עצמנו בקשרים שבין בני הזוג, אנחנו מייצרים מרחק בינינו.
אבל הרי שנים משננים לנו שמריבות בזוגיות זה דבר הרסני. אז איך אני מציינת לשלילה זוגות שמתנהלים בנעימים, ומתארת אותם ככאלה שרק נמצאים באזור נוחות?
התשובה שלי נעוצה בשינוי תפיסה על מריבות בזוגיות. בעייני מריבות בזוגיות אינן שליליות. להיפך. מריבות מצביעות על זמני התפתחות זוגיים, והן יכולות להיות דבר נפלא. מריבות הן שליליות כשרבים אותן לא יפה. מריבה לא יפה מכילה 3 מרכיבים שליליים: עוצמת מריבה גבוהה (לדוגמה צעקות), אופן מריבה שלילי (לדוגמה שימוש במילות גנאי, שימוש באירועי עבר לא קשורים כדי להתנגח בשני), ומשך מריבה ארוך (זמן מריבה שלא ממוקד כאן ועכשיו).
לעומת זאת, מריבה יפה שבה יש דיבור בכבוד זה לזו, בשפה ועוצמה מכבדת, ושהמריבה ממוקדת לזמן בו מדברים על הנושא במחלוקת – מריבה כזו מאפשרת צמיחה והתפתחות. מריבה כזו שניתן לקרוא לה מחלוקת, מאפשרת לכל אחד מבני הזוג להשתנות לצמוח ולגדול, ולצאת מאזור הנוחות של הדעות האישיות שלו. זוג שמאפשר זמני מריבה כאלה, יוצא מאזור הנוחות ומאפשר יציאה מהתיבה האישית לצמיחה ביחד.