פרשת תולדות נפתחת במילים "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". משפט כל כך תמוה, שהרי שני חלקיו חוזרים על עצמם. פעמיים באותו משפט התורה מודיעה לנו, שיצחק הוא בנו של אברהם. רש"י, שנדרש לסוגיית החזרתיות בפסוק, מפרש כי ליצני אותו דור, היו מלעיגים על אברהם ושרה, וטוענים כי יצחק הינו בנו של אבימלך, ולכן הקב"ה סידר שקלסתר פניו של יצחק יהיה כל כך דומה לפניו של אברהם, באופן שלא יוכלו להתבלבל ולחשוב שאינו בנו.
אבל יתכן שהדגש בפסוק על הקשר ההורי בין אברהם ליצחק קשור למהות מיוחדת שנוצרת ברגע שתינוק מגיח לעולם – מהות של אהבה הורית. תולדות מלשון תלאות גידול הוולדות. הרי מרגע שתינוק מגיע לעולם, הוא נושא עמו עבור ההורים שמחה גדולה, אך בו זמנית כאב וייסורים. החל מרגע הלידה שיחד עם כאב הצירים נולד האושר שבתינוק המיוחל.
ואף בהמשך גידולו ילד מביא עימו לא רק שמחה אלא גם כאב, לדוגמה ברגעים שהוא עובר ייסורים בחייו, ההורה כואב עימו יחד. ודאי שההורים כואבים רגעים, שבהם הילד לפרקים לא הולך בתלם של ההורים. כל תינוק מביא עמו לפחות לזמן מה – צער גידול בנים (ובנות).
כשאני מביטה בשבעת ילדיי, אני רואה 7 ילדים שלכל אחד מהם יש תלם משלו. כל אחד חוצב לעצמו את דרכו הייחודית בעולם. אף ילד לא מוכן ללכת במסלול של אחיו. כל אחד יוצר לעצמו מסלול אישי משלו. וההורות נעשית מורכבת יותר, כאשר כל ילד הוא גידול אחר וייחודי.
ומצד שני, יש משהו בחוויה ההורית שלי: אני חשה זכות עצומה לגדל 7 נשמות ייחודיות, שמגדלות גם אותנו ההורים יום יום. וככל שאני עוסקת בהודיה על החוויה ההורית שלי ורואה אותה כמצמיחה, ההרגשה שאני בתלאות הולכת ופוחתת.
בטיפול משפחתי אנחנו נוהגים לומר, כי ברגע שיש שני ילדים, כבר נוצר מצב שלהורים קשה עם אחד הילדים. המטרה היא, שכל פעם במשפחה יהיה ילד אחר שלהורים קשה איתו. כי כשיש ילד אחד שהוא נושא הקושי באופן תמידי, הוא נעשה מעין 'הכבשה השחורה' של הבית. אותו ילד ירגיש דחוי, ועצם חווית הדחיה מעצימה את הסימפטום והקושי עם הילד יותר ויותר.
לעיתים, מגיעים אלי הורים לטיפול בעקבות קשיי גידול נער או נערה שאינם הולכים בדרכם, ואינם קשובים וסרים לדבריהם. באותם מקרים אני חשה חמלה על ההורים, שכל כך רוצים לגדל ילד שעליו ניתן לומר "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'". כמה הרצון של ההורים הינו טוב, ומלא רצון ליצור נער או נערה שילכו בתלם, מחולל הילד הזה את כאב התולדות – כאב התלאות ההוריות.
אך מנגד תמיד אני נזכרת שבן סורר ומורה – זו הגדרה שתלויה בהורים. ההורים הם אלו שיגדירו האם בנם עונה להגדרה בן סורר ומורה, וחז"ל מעידים שמעולם לא היה בפועל בן סורר ומורה. היכולת המופלאה הזו של אבותינו ואמהותינו לא לנדות את מי שאינו הולך בתלם, היא זו שמאפשרת גם לבן 'הרשע' לשבת עימנו לשולחן הסדר.
מחקרים מעידים, כי הורה שלא יאבד את הקשר עם הנער או הנערה שכרגע סטו מהדרך ההורית, דווקא הורה שיאמין בכל ליבו ויחבק, ויהיה בקשר מיטיב עם הילד שנאבד, הוא זה שיאפשר בחזרה את מציאתה של 'אבידת בת המלך'.