כמה קשה לפעמים לאנשים לבקש סליחה, ובעיקר כשמדובר בבקשת סליחה כלפי בן משפחה. כאילו עצם בקשת הסליחה היא הודאה באשמה או מפחיתה מהערך העצמי. אני פוגשת זוגות רבים שמתקשים לקחת אחריות על מעשיהם ולבקש סליחה, כשהם מצדיקים את עצמם ומצטדקים עם תירוצים שונים כגון שהשני התחיל, או שיש נסיבות מקלות או סיבות מוצדקות לפגיעה שהם עושים.
מסע התשובה של היהדות על כל שלביו מלמד אותנו גם פנימה לתוך הבית את משמעותה העמוקה של בקשת סליחה אמיתית. תהליך התשובה מכיל מספר שלבים:
הראשון עזיבת החטא – עצם היכולת להפסיק לתרץ תירוצים ולתת לעצמנו הצדקות, וזאת לצד היכולת ולקחת אחריות על החלק שלנו במריבה. זהו חלק חשוב מהמסע אל הסליחה. בניגוד לסליחה שבאה לטשטש ושהמטרה שלה היא רק לעבור הלאה, סליחה עמוקה כוללת לקיחת אחריות.
הצעד השני הנו חרטה – הכרה רגשית בכאב שהסבתי לשני. כמטפלת אני רואה שככל שאנשים נותנים לעצמם מגע עם הרגשות הכואבים גם כלפי עצמם על כך שפגעו, אבל גם כלפי הכאב שהסבו, ומכאן הסיכוי שהמעשים לא יישנו.
ואז מגיע שלב הווידוי – אמירה בפה של בקשת סליחה. עצם ההתרגלות לגשת לשני ולבקש סליחה במילים, מרגילה אותנו נפשית להיות ממוקדים בלדאוג לבן המשפחה שלנו שלא נכאיב לו רגשית, שנראה אותו ואת צרכיו.
ולסיום שלב הקבלה לעתיד, שהינו נגזרת של המסע הרגשי שמבקש הסליחה עובר.
כשעוברים מסע עמוק שכזה, קשה לשני שלא לסלוח. ועם זאת אני פוגשת גם אנשים רבים עם קושי לסלוח. לעיתים הפגיעה כל כך עמוקה שקשה לשחרר אותה. לפעמים הסליחה ולקיחת האחריות איננה מספקת. אבל לעיתים גם הקושי לסלוח קשור ליציבות הפנימית גם של הסולח. בעיקר אני פוגשת את הקושי לסלוח במשברי אמון בזוגיות.
לפני ימים אחדים הגיעו אלי זוג. האשה מתקשה זה שנים לסלוח. היא חשה בגידה באמון, כי גילתה שלבעלה מזה 12 שנים, היה קשר זוגי משמעותי לפני החתונה עם מישהי שעימה הוא עובד עד היום, ושעליו לא סיפר לה. משהו בכך שהוא לא שיתף אותה, פגע בעומקי ליבה ובאמון בקשר ביניהם. וכך כבר 3 שנים היא נושאת את כאב הבגידה באמון.
הזוג הזה עבר מסע שלם של הגבר לסליחה והכרה בפגיעה, ממקום שבו הוא התחיל והכחיש כל צורך בהבנה למה אשתו פגועה ממנו. אבל חשוב לא פחות היה גם המסע שהאשה היתה צריכה לעבור כדי לבטוח בעצמה.
כדי לסלוח אנחנו צריכים אמון חזק בעצמנו שלא נתמוטט, שאנחנו מסוגלים לשחרר את החזקת הפגיעה. הרי עצם החזקת הפגיעה היא מעין 'ביטחונות' לעתיד, כדי שלא נפגע שוב. לכן שחרור פגיעה דורש מאיתנו עבודה על עצמנו. לא עבודה בעיניים שאין סיכוי שנפגע שוב, אלא ביטחון עצמי שאנחנו יכולים לשחרר ביטחונות. וכמובן שחרור הביטחונות צריך לקרות רק עם תהליך עומק של סליחה אצל האחר.
ולסיום, יש משהו בתהליך הסליחה שמרפא אותנו, משחרר מאיתנו אנרגיה פנימית, ומאפשר לנו להיות חזקים ובריאים יותר בנפשנו. והלוואי שגם אנחנו נעבור תהליכי סליחה כאומה, ושהקב"ה יראה את מאמצנו ויסלח לכל עוונינו. אמן!