בטור הקודם התייחסתי ליוקר המחיה וההשפעה שלו על מציאות חיינו. לקראת פתיחת שנת הלימודים תשפ״ה חשוב לא פחות לדבר על החשיבות של חינוך פיננסי כבר בתיכון, בוודאי כדי להתמודד עם האתגרים הכלכליים בחיים הבוגרים, אך גם כבני נוער שההוצאות שלהם הם סעיף משמעותי בהוצאות של ההורים שלהם (או שאולי זה רק ככה אצלי בבית), וחלקם גם מתחילים לייצר הכנסה עצמית מגיל צעיר מאוד. אפשר להתחיל מנושאים פשוטים יותר שעוזרים להבין את הערך של כסף, צרכנות נבונה, חיסכון לטווח קצר וארוך ועוד.
למה בעצם לא מלמדים חינוך פיננסי במערכת החינוך הפורמלית? לפני עשור היה ניסיון ליצור תוכנית לאומית לחינוך פיננסי לכתות י׳. ניסיון שלא צלח ברמה ארצית. בין השאר בגלל מחסור במורים שיודעים ללמד את הנושאים האלה מספיק טוב, שלא לדבר על כך שרובם לא מבינים את תלוש המשכורת שלהם. כנראה שהתשובה היא פחות בפרקטיקה, ויותר בחוסר החשיבות שהנושא תופס בקרב מקבלי ההחלטיות במשרד החינוך. ניתן למצוא את הנושא בבתי ספר שבוחרים לשלב את הנושא באופן עצמאי באמצעות תוכניות לימוד ייחודיות במסגרת מערכת גפ״ן. ברשת אורט למשל מלמדים זאת כחלק ממערכת השעות באופן קבוע, מתוך תפיסה פנים-ארגונית שהנושא חשוב וראוי להנחילו לתלמידים, ולכן מוצאים פתרונות לאתגרים ביישום בשטח.
כחלק מהחינוך הפיננסי של עצמי, אני עוקבת כבר שנים רבות אחר הבלוגרית 'הסולידית', שיוצרת תוכן איכותי על עצמאות כלכלית דרך חיסכון אגרסיבי והשקעה פסיבית (אני לא בהכרח מקבלת את כל הגישה שלה אבל זה מחזק את הבחירות שלי בהתנהלות הכלכלית שלי). לאחרונה היא כתבה פוסט בפייסבוק בהקשר לחשיבות של חינוך פיננסי. וכך היא כתבה:
״לדעתי, האתגר עם חינוך פיננסי הוא שלא מדובר רק בהקניית ידע, אלא בשינוי התנהגות. לא קריטי לי, אם ילד בן 15 לא ידע לחשב ריבית דריבית, או לדקלם מהו ערך הזמן של הכסף. קריטי לי שיפתח מיומנויות פיננסיות 'רכות' שיכינו אותו לקראת סיטואציות שיפגוש בחייו עוד כנער: היכולת לזהות בולשיט; היכולת לספוג אי-נוחות; היכולת לדחות סיפוקים; היכולת לא לפחד מהחמצה; היכולת להבחין בין מחיר לערך; היכולת לומר לא (באופן דיפלומטי); היכולת לכבד סיכונים ולהתכונן אליהם; היכולת להישאר אדיש להצלחה של אחרים; היכולת לשנות את דעתך כשהעובדות משתנות; היכולת להישאר בדעתך כשהעובדות לא משתנות; היכולת להציב מטרות -- ולא להרחיק אותן ככל שמתקרבים להשגתן״.
רבות נכתב על מערכת החינוך הישראלית המיושנת והמקובעת. יש בה חסרונות רבים, ונדרשים לה רפורמות רבות. ואלה לא יקרו בגלל כמה מילים שאני כותבת כאן. המטרה שלי צנועה הרבה יותר והיא רק להביא אתכם לחשוב על הנושא ולבחון כיצד הוא בא לידי ביטוי מול הילדים שלכם. האם אתם נותנים דמי כיס? כמה? למה? האם יש תנאים לכך? האם אתם מנצלים את הזמן של בחירה איפה לפתוח את חשבון הבנק הראשון לכסף שמרוויחים בפיצרייה השכונתית כדי לדבר על עמלות, תוכניות חיסכון והטבות אחרות? האם מסתכלים יחד על הסכום שנצבר מדי שנה בתוכנית חיסכון לכל ילד ומנהלים תוכנית מה לעשות עם הכסף כשאפשר יהיה להנזיל אותו? האם מדגימים בסופר כמה עולים המוצרים שהם הכי אוהבים? ומה ההבדל בין 'צריך' ו'רוצה'? האם מסבירים איך מחשבים מוצרים שונים על המדף לפי כמות תכולה ולא רק מחיר סופי? ואיך מעלים מחירים בזה שמייצרים אריזות קטנות יותר (שרינקיפיקציה)?
החינוך האמיתי תמיד מתחיל בבית, בדוגמה אישית. ידע זה כח זה כסף!