תחושה מוכרת היא, שכאשר צריכים לגבות מכם חוב, יודעים למצוא אתכם; אבל כשצריך לתת לכם זכות שמגיעה לכם, אתם צריכים להשקיע זמן רב להבין מה באמת מגיע לכם ואיך אפשר למצות את הזכויות האלה. ואם לא תעשו זאת, אף אחד לא יעשה זאת עבורכם.
הזכויות (והחובות) שלנו משתנים כשאנחנו משנים סטטוס: מגיעים לגיל 18, מתגייסים, משתחררים מהצבא, סטודנטים, מתחתנים, יולדים, פותחים עסק, מפוטרים מעבודה, מתגרשים, מתאלמנים, עולים, סובלים ממחלה כרונית/קשה, שוכלים ילד, נפגעים בתאונת דרכים, מקבלים ירושה ועוד (רק בשמחות).
אם יש לנו רואה חשבון טוב, הוא יהיה פרו-אקטיבי בעדכון הזכויות שלנו ויסייע במימוש. אם מלווה אותנו עו״סית (עובדת סוציאלית) שבקיאה מספיק, היא תסייע לנו לממש את הזכויות ולמצוא ידיים ורגליים בבירוקרטיה. ברוב התרחישים האחרים הדבר תלוי ברוחב הידע הכללי שלנו וברצון ויכולת שלנו להסתקרן ולברר אם יש משהו שכדאי לדעת בכל שלב בחיים. כשאנחנו מחפשים את הזכויות שלנו לרוב נמצא בקלות את המידע באתר 'כל זכות', שלעומדים מאחוריו מגיע שאפו. יש גם גופים פרטיים שיש להם אינטרס להנגיש זכויות (כשהם מוכרים את השירות שלהם בתיווך), ושם צריך מאוד להיזהר משרלטנים.
לפני יותר מעשרים שנה, כשבני הבכור ז״ל נולד עם שלל הגדרות רפואיות, לא היה לנו שמץ של מושג שמגיע לנו משהו. לפעמים זרקו לנו מילה בקופת חולים, או הורים שהכרנו. רק כשהגיעה לידנו חוברת זכויות של ארגון 'קשר - הבית למשפחות מיוחדות', הבנו כמה לא הבנו כלום, והתחלנו לפעול לפי הרשימה למצות את הזכויות שלנו. מאז, בכל הארגונים בהם אני עובדת, אני מוודאה שהזכויות מונגשות, ושיש מי שדוחף ליד למוטבים אינפורמציה חשובה ועדכנית.
במסגרת התפקיד החדש שלי אני לומדת בימים אלה מה הזכויות של ילדים, בוגרים ובני משפחה מטפלים של אנשים עם סיסטיק פיברוזיס. גם כאן התחלתי להסתובב סביב הזנב של עצמי עם שאלות שנשאלתי. זה מוגדר מחלה קשה, או רק מחלה כרונית? הילדים מוגדרים כילדים עם מוגבלות, או לא? מי שמכיר את מאחורי הקלעים יודע שכל הגדרה כזו משמעותה עשרות מיליוני שקלים במקרה הטוב, וכל שינוי הגדרה או הרחבתה מצריך מאבק מול תחנות רוח. כשהתייעצתי עם חברה מארגון קשר, שהיא גם אמא מיוחדת, היא אמרה לי: ״ממליצה לך מאד לדבר עם הורים ותיקים לילדים עם המחלה. מהם תלמדי הכי הרבה״. כלל חשוב ונכון. יש ללמוד ממי שכבר תלש שערות ועל בשרו למד מה מגיע ומה לא. אלה הדברים הכי פיקנטים שעולים כשנפגשים עם קבוצת שווים מאותו סטטוס בין אם זה חולים או גרושים/אלמנים או מובטלים. אלה הדברים שנשאלים עליהם הכי הרבה בכל הקבוצות בפייסבוק או בווטסאפ.
במרבית העיריות יש בעלי תפקיד לסיוע במיצוי זכויות, בין אם זה סניף של שי״ל או עו״ס ייעודי במרכז מיצוי זכויות. במרבית העמותות התומכות בקהל מוטבים מסויים, יש מי שמבין בזכויות המתלוות לסטטוס. כמעט לכל תחום בחיים יש קבוצת פייסבוק שבה חברים אנשים ששולטים בזכויות (ותודה לכל מי שמזכיר בקבוצה שלנו, של הגרושים/גרושות במודיעין, שבינואר כל שנה צריך להגיש בקשה להנחה בארנונה).
במדינה שלוקחים מאיתנו כסף על כל נשימה, הכרחי שנדע גם לקבל חזרה את מה שמגיע לנו, לשלם פחות, או לא בכלל כשאפשר. זה ידרוש מאיתנו זמן וכוחות נפש, ויעמיד במבחן את עבודת המידות שלנו. לרוב זה יהיה שווה את זה. ואם כבר גיליתם זכות ששווה להכיר, אל תשמרו לעצמכם. תהיו חברים ותשתפו את מי שצריך.