לא הייתי צופה אדוקה של העונות הקודמות, אבל הפעם אני משתדלת מסיבות רבות לעקוב אחר סדרת הטלוויזיה (12) 'המירוץ למיליון'.
נסיבות חיי הביאו אותי לכך שנסיעות לחו״ל התבצעו כמעט אך ורק במסגרת נסיעות עבודה. רק בשנה וקצת האחרונות טיילתי לראשונה עם שתי בנותי בחו״ל. פעם אחרי שנת האבל על בני ז״ל. ופעם שנייה אחרי שנת האבל על אמי ז״ל.
גם כך התשוקה שלי לטייל בארץ, הרבה יותר גדולה מהתשוקה לראות עולם. ואם כבר לראות עולם, אז מה רע בלעשות זאת בנוחיות של ישיבה על הספה שלי, במזגן עם כוס קפה ביד? וכמובן גם הרבה יותר זול.
בכל תוכנית אני מגלה פינות חדשות בעולם, מאירופה הקרובה ועד מונגוליה הרחוקה. שמות של ארצות וערים. מאוד יעיל למשחקי ארץ-עיר. כמה מסקרן להכיר תרבויות אחרות, מאכלים, ריקודים, שפה ומנהגים. קצת מביך לפעמים לראות את האופי הישראלי שעושה רעש במרחב, רק כי צריך להשיג 20 איש שיעמדו על שטיח צר וקטן.
מסקרן לא פחות לראות את ההתמודדויות של הזוגות עם המשימות השונות ואף יותר עם המתח והתסכול שמביאים לעתים את המשתתפים לקצוות ולרגשות חשופים. לעתים ברור ש'טובים השניים מן האחד. כי אם יפולו האחד יקים את חברו'. כשהאחד מתעייף, נשבר, מתייאש, השני מוצא את הדרך לעודד ולהרים ולהניע מחדש.
יש לציין שטיב הזוגות שונה, כך שהדרך לעשות זאת שונה מזוג לזוג. אין דומה תמיכה של בני זוג אחד לשני, לתמיכה של חברים טובים, ולתמיכה של הורה וילד. בהקשר הזה ולא רק, אני מתפעלת בעונה זו בעיקר מהזוג החרדי, אסתי ואיציק. אולי זה חיבור טבעי שלי אליהם כאישה דתייה, אבל נראה לי שמה שהם מביאים למסך, רווי בזכויות בפני עצמו. אני מאחלת לעצמי זוגיות (פרק ב׳) מחוברת ומיטיבה כזו.
בבית יש לנו ויכוח. לבנות ברור שהן היו הולכות להתחרות אחת עם השנייה. הן מכירות הכי טוב. ואני נעלבת שהן לא חשבו להתחרות איתי. מי יכול על החוסן הנפשי שלי? מי תבריק יותר ממני במשימות מתחכמות? לא שכנעתי אותן.
מה שבטוח, שיותר מאינטלקט וכושר, מחזיק את הזוגות ומקרב אותם לגמר חוזק הקשר ביניהם והעקשנות להמשיך עד הסוף. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
אני ממליצה למשפחות לצפות בתוכנית יחד. היא מזמנת הזדמנויות רבות לדבר עם הילדים על כל כך הרבה נושאים מעבר לגיאוגרפיה ותרבות. איך מתמודדים עם כישלון, איך מתמודדים עם תסכול ועצבנות של שותף שתלויים בו, איך חושבים מחוץ לקופסה, איך מתמודדים עם עייפות קשה, איך מקבלים החלטות בתנאי חוסר ודאות ועוד הרבה צמתי בחירה והחלטה טכניים וערכיים. האם מה שמניע אותם הוא הרצון לכסף? הרצון להצליח להשלים את המשימות? חוסר הרצון לאכזב את בן/בת הזוג? אין ספק שכל אחד מהמשתתפים מגלה על עצמו ועל השותף/ה שלו הרבה מאוד דברים, לטוב ולמוטב.
אני חושבת שבחיים עצמם, אנחנו מתמודדים עם משימות מאתגרות יותר ופחות, שמעמידות את הכישורים שלנו במבחן. אולי היינו ניגשים אחרת לאתגר, אם היו מבטיחים לנו מיליון שקל בקצה המסלול. מה אתם הייתם מוכנים לעשות בשביל מיליון שקל ואת מי הייתם לוקחים אתכם?
מה אתם חושבים על הגיליון החגיגי, מספר 800? כמי שרק לפני 14 שבועות התחילה להפיק טור שבועי נשי, אני כעת מבינה כמה מורכבת מלאכת המחשבת הזו של הפקת שבועון רחב ואיכותי כמו זה שאתם אוחזים ביד. 800 גיליונות!!! יאללה. לרוץ למיליון!