1. הפוליטיקה והתקשורת הם עיסוקים מתעתעים, הפכפכניים, חסרי עכבות. יום אחד אתה יכול לתעב, לשקץ ולנאץ, אישיות פוליטית מסויימת, ולמחרת לבטא כלפיה רחשי כבוד ויקר ולהזמינה להסב בחברתך אחר כבוד, כאילו לא רבצה תהום עויינת ביניכם עד לפני דקה-שתים ולא היו דברים מעולם.
מצב דומה ממש שורר בעולם התקשורת. יום אחד יכול פרשן פוליטי נודע להלל, לקלס ולשבח אישיות פוליטית על דעת שעשתה, וממש למחרת להטיח בה רפש ומי שופכין. וכן להיפך - להפוך עורו ברגע אחד מאוייב לאוהב.
מדובר בשני עיסוקים נטולי רגשות, קוניוקטורליים, שכל מה שנעשה במסגרתם אינו אלא אמת לשעתה בלבד. מחר הכל יכול להתהפך.
2. נתחיל בפוליטיקה. בשלב זה של כתיבת הדברים, עדיין לא ברור אם יממש ראש הממשלה נתניהו את משאלתו להדיח את שר הביטחון גלנט, שסר חינו בעיני נתניהו 'וסביבתו', לטובת מינוי שר ביטחון חדש (שיהיה אולי לבסוף שר חוץ), גדעון סער, מי שהיה עד תמול שלשום יריב מר ונחוש לכהונתם של ראש הממשלה בתפקיד הבכיר של קברניט המדינה. זאת, אם ההדחה לא תוקפא עקב האירועים המפתיעים בלבנון.
מה לא אמרו ועשו נתניהו 'וסביבתו' כדי להכפיש את מה שהם עצמם כינו 'הבוגדנות של סער'? דומה שאף אחד בעולם לא ספג כמויות כל כך גדולות של זוהמה ורעל מזוקק, כפי שספג סער מנתניהו 'וסביבתו'. דומה היה שהנתק ביניהם לא יאוחה לעולם.
אבל, כמאמר הבריות, 'כשצריך את הגנב מורידים אותו מעמוד התליה'. וכשצרכים את סער, מחזירים אותו ממדבר האופוזיציה אל הצנטרום של המשפחה הלוחמת.
3. איננו יודעים כרגע אם העיסקה עם סער יצאה לפועל, אך מה שברור היה מעבר לכל ספק, שאחד הגורמים שפעלו לטירפוד צירופו של סער לממשלה, היתה רעיית ראש הממשלה ואולי גם בנו. בסביבתם טענו שאין טעם 'להחליף בוגד בבוגד'.
בשמיעה ראשונה נראה, שעצם המעורבות הבוטה הזו של 'המשפוחה' בעניינים שהם בגדר כבשונו של עולם, ושבהם אולי תלוי עתידה של ישראל, ראויה לכל גינוי. אבל, מצד שני, התופעה ידועה ומוכרת מאז ימי אבי המדינה דוד בן גוריון, ואחריו אירעו תופעות דומות של התערבות האישה-שאיתו בהחלטות קריטיות, בבתי מרבית יורשיו ויורשותיה, כל אחת אשת חיל שפעלה לצד בעלה המנהיג, בדרך משלה.
4. שתיים-עשרה נשים בישראל היו רעיות של ראשי ממשלת ישראל. רק לראשי הממשלה גולדה מאיר ואריאל שרון לא היו בני זוג בעת כהונתם. כל השאר הן פולה בן גוריון, ציפורה שרת, מרים אשכול, לאה רבין, עליזה בגין, שולמית שמיר, סוניה פרס, שרה נתניהו, נאווה ברק, עליזה אולמרט, גילת בנט וליהיא לפיד.
חלקן היו מעורבות עד צוואר בניהול ענייני המדינה. חלקן בכלל לא. את סיפורן של נשות כל ראשי הממשלה עד 2010, תיעד ד"ר אילן בן עמי, בספרו 'האישה שאיתו', שראה אור ב-2010 בהוצאת מטר.
5. נתחיל בפולה בן גוריון, שהיתה דומיננטית בחייו, יותר מכל אשת ראה"מ אחרת. ההיסטוריונים טוענים שהשפיעה באופן קיצוני מהלכיו של בעלה. הכל עבר דרכה, לפני שהגיע לבן-גוריון. השפעתה אפילו הגיעה לניסוחים במגילת העצמאות. מדינאים, דיפלומטים ופוליטיקאים ידעו שהם יוכלו לדבר עם בן-גוריון בטלפון, רק אם ישכנעו את פולה (ראו 'פולה', ספרה של מירה אברך, 1965, ע' 29). כאשר יעקב ינאי, קצין קשר ראשי ראשון בצה"ל, הגיע לבשר לבן-גוריון שהארי טרומן הכיר במדינת ישראל, היא סירבה להכניס אותו מפני שבשעה זו נם ב"ג את תנומת הצהריים הקבועה שלו. וכאשר אנשי משרד החוץ ארגנו ארוחה רשמית לכבוד אורח נכבד, היתה פולה הייתה בודקת את רשימת המוזמנים ומוחקת ממנה את השמות שלא נראו לה. לפיכך התחכם לה מזכירו המדיני של ב"ג, יצחק נבון, לימים נשיא המדינה, והגיש לה רשימה מוגדלת של אורחים כדי שהיא תנפה כמה מהם, ועל מנת שיוכל על בסיס זה לנהל איתה משא ומתן לגבי רשימת המוזמנים הסופית ('פולה', ע' 94-5).
6. ציפורה שרת, רעיית ראש הממשלה השני משה שרת, התלוותה אליו לישיבות חשובות בכנסת ובמפלגתו מפא"י וסייעה לו בכתיבת נאומיו. זכור במיוחד נאום ההספד שכתבה לזכרו של הברוך אדמונד רוטשילד, שהלך אז לעולמו, ובעלה משום מה התקשה בכתיבתו.
מרים אשכול, רעיית ראש הממשלה לוי אשכול, המעולה שבראשי הממשלה מאז ב"ג, התלוותה לבעלה במסעותיו הדיפלומטיים, אך המשיכה בעבודתה כספרנית בכנסת והתנדבה למלא משימות התנדבותיות כראשת אגודות וולונטריות ציבוריות.
לאה רבין, אשר ראש הממשלה יצחק רבין (שחשבון הדולרים שלה בוושינגטון הוביל להתפטרות בעלה מראשות הממשלה), היתה מעורבות עד 'מעבר לאוזניים' בפעילות הפוליטית של בעלה, והשפעה עליו היתה ניכרת בכל התחומים – הפוליטי והאישי. בימי המחלוקת המרה של רבין מול פרס, היא ליבתה את האיבה כנגד פרס.
עליזה בגין, אשת ראש הממשלה מנחם בגין, מעולם לא התבטאה בפומבי בעניינים מדיניים, פוליטיים או ביטחוניים; וכך גם יורשתה שולמית שמיר רעיית ראש הממשלה יצחק שמיר.
בדרך ההתנתקות מענייני פוליטיקה הלכה גם סוניה פרס, רעיית ראש הממשלה שמעון פרס, וכך גם נאווה ברק, רעיית ראש הממשלה אהוד ברק.
למרבה הצער דווקא לילי שרון, רעייתו של אריאל שרון, שהיתה דווקא מאוד מעורבת בפעילותו הפוליטית, כמעט 24/7, לא זכתה ללוות את בעלה אריאל שרון כראש ממשלת ישראל, מפני שהלכה לעולמה בטרם נבחר לשמש ראש ממשלה.
גם עליזה אולמרט לא התערבה מעולם, ככל הידוע, בניהול מדיניות הממשלה שבראשה עמד אהוד אולמרט, וכך גם גילת בנט רעיית אש הממשלה נפתלי בנט, וליהיא לפיד רעיית ראש הממשלה יאיר לפיד. ועל שרה נתניהו, שהכניסה עצמה לסוגיית מיני שר הביטחון הבא, עוד ייכתבו בוודאי ספרים ועבודות אקדמיות.
7. הבטחנו בראשית הדברים לומר משהו גם על היותה של התקשורת חלק מהביזנס המתעתע. בשל קוצר המקום, נסתפק בדוגמה אחת: הפרשנית המדינית של 'ידיעות' סימה קדמון, שאינה חדלה מלהעניק צל"גים (ציונים לגנאי) לגב' נתניהו, העניקה לה השבוע צל"ש מהדהד: "אולי היא צודקת. עם כל המגרעות שלה, ויש לה, נראה שהיא מריחה מרחוק את הצביעות (של סער שהסכים להצטרף). מה יש לומר, היידה שרה".