לפני כמה שבועות חטפתי פצצה לפנים. לא בכדורגל. פצצה הרבה יותר כואבת, פצצה שגרמה לי לערער הרבה על דברים שחשבתי שקיימים, אך לדאבוני גיליתי שטעיתי. אוי, כמה שטעיתי.
יש שיגידו שאני תמים, חי בבועה או אולי אפילו מתנשא.
מאז שנולדתי אני שואב את משנתה של הציונות הדתית, משנה המורכבת מערכים של נתינה, הקרבה, אהבת עם וארץ ישראל, תורה כצו מצפוננו וכמצפן בדרך, המכוון אותנו בכל צעד בחיינו.
כל זה ועוד הובילו אותי למסקנה המתבקשת: היש מי שלא יאהב אותנו? אנחנו הרי מגזר שמקריב כל כך הרבה למען המדינה... אף אחד בציונות הדתית לא אומר את זה, אך כולם בסתר ליבם יודעים זאת.
כל אלה היו מחשבותי האישיות שהתנפצו להן בבת אחת לפני מספר שבועות;
הייתי במחנה בני עקיבא בתור מדריך שבט מעפילים. השעה 9:30 בבוקר ואנחנו אוכלים ארוחת בוקר. במהלך האוכל היה די מלוכלך במחנה ושני אנשים בשנות ה-60 לחייהם, ראו אותי וסיננו אלי תוך כדי הליכה לרכבם: "אין לכם חינוך אתם, חבל שלא מלמדים אצלכם קצת ערכים".
"אתם באמת חושבים את זה?", שאלתי אותם. "לא רק אנחנו חושבים את זה. כולם היום יודעים שאכפת לכם אך ורק מעצמכם".
השיחה נמשכה עוד כמה דקות שבמהלכן אותם אנשים הדגישו בפניי את אי האהבה שלהם (וזה בלשון המעטה) אל העולם ממנו אני בא.
היה לי קשה לשמוע את זה. לא הצלחתי להבין איך אנשים יוצאים בכזאת חריפות נגד מה שתמיד האמנתי שהוא האידיאל.
שבועיים לאחר מכן, הקב"נית של חטיבת אלכסנדרוני כינתה את הציונות הדתית כאוכלי מוות, ועם כמות הגינויים שהגיעו, גם לא היו חסרים גיבויים.
שני המקרים הללו הזכירו לי טור בעיתון הארץ מלפני שנתיים שאותי אישית הצחיק והעציב בו זמנית.
בשמה של הכותבת אני לא אנקוב כי אני מאמין שיש תשובה בעולם. הטור כולו עסק בגדול בזה שניתן להסיק שהציונות הדתית כמגזר אגואיסטים וגאוותנים, בגלל כמות תורמי הכליה הבאים מתוכם. כן, קראתם נכון, התרומה שלנו הופכת אותנו לגאוותנים...
כל אלא הביאו אותי אל הרהורים קשים מאד: למה לנו להיות כל כך נחמדים, בעצם? למה אנחנו תמיד מנסים להיות אלה שמאחדים, גם אם זה מגיע על חשבוננו? אולי הגיע הזמן שנפסיק להיות ה'פראירים' של החברה הישראלית?
כל אלו מחשבות שרצו לי בשבועות האחרונים בראש ולא הניחו לי עד שהבנתי - זה בדיוק מה שמיוחד בנו. אנחנו לא מחפשים מחיאות כפיים או חיבוקים. אנחנו אוהבים את העם והמדינה הזאת בכל מחיר, ומוכנים להיות הפראירים של העם הזה כשצריך.
אני גאה להיות פראייר.
וזה למה אני גאה כל כך בציונות הדתית שאליה אני שייך.
שבת שלום!