הגבורה של שילה כהן הי"ד

מידי שנה, תלמידי ישיבת סוסיא שבה אני לומד, הולכים בשמחת תורה לשמח ולשמוח יחד עם קהילות שונות בארץ.

בשנה שעברה היינו בשדרות. האזעקות הפתיעו אותנו כמו את כולם (בעיקר את אלו שישנו בחוץ והתעוררו לרקטות שהתפוצצו להם מעל הראש...).

במשך שעות ארוכות היינו נעולים בסניף תנועת 'אריאל' בעיר, 80 אנשים בממ"ד של כמה מטרים, מצטופפים כשברקע אזעקות ללא הפסקה וירי מקלעים שנשמע כמו גשם שלא מפסיק לרגע.

בשעות הראשונות של הבוקר היו איתנו שני חיילים בלבד, חיילים של גולני מגדוד 13 שהגיעו עם ג'יפ מחורר בכדורים אחרי אינספור היתקלויות בגדר.

בהמשך הבוקר הגיעו עוד חיילים שפיזרו את חלקנו בבתים של תושבי שדרות נחמדים, הסמוכים לסניף שבו היינו.

אי הוודאות הייתה נוראית.

השבת הזאת הייתה בשביל כולנו אירוע מטלטל, אירוע קשה מאד.

אבל לא על זה אני רוצה לכתוב.

אני רוצה לספר על ערב קודם. אחרי תפילת ערב החג הלכנו לעשות סיבוב ברחובות העיר שדרות, תהלוכה עוצמתית של שירים וריקודים.

כשעברנו ליד אחד הבתים, הזמין אותנו שילה כהן, בוגר הישיבה, להיכנס לביתו ולרקוד עם משפחתו. כמה חיות היתה בעיניים שלו, כמה שמחה יצאה ממנו. הוא קרן והעביר אלינו כוחות עוצמתיים שליוו אותנו להמשך התהלוכה.

למחרת בבוקר, אותו בוקר נורא, הבין שילה, שהיה אז לוחם שלד״ג,  שפרצה מלחמה ושמחבלים חדרו מעזה ליישובי העוטף. הוא לא יכול היה לעמוד מנגד, לקח נשק, אילתר ציוד ויצא. יצא להציל חיים.

הוא ידע שהוא מסכן את חייו, הוא ידע שהמחבלים מסתובבים וטובחים בכל מי שמסתובב ברחובות אבל הכלל גובר על הפרט.

גישה זו ליוותה אותו במהלך חייו וגישה זו היא שהובילה אותו לצאת מהבית, לחבור לצוות של מטכ"ל, להילחם במפלסים, בצומת סעד ולבסוף גם לנסוע לבארי, להילחם בקור רוח, ולמרות שנפצע ברגלו וידיו המשיך להילחם עד שבאחת מההיתקלויות הוא נהרג מאש מחבלים.

"אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית. אם יקרה משהו ולא אפעל כך אני מודיע לכם - אזרוק את הסיכה, אעזוב את היחידה כי אני לא ראוי". זה המשפט שכתב שילה לחייליו לקראת הרגילה בחג. זה מה שהוא אמר להם אז, וזה מה שהוא עשה באותו בוקר. שילה יצא, חתר למגע ונלחם. בשביל הארץ שהוא כל כך אהב ונהרג בשמירה עליה.

בשבוע הבא שמחת תורה, ואנחנו נחזור לשם. נחזור לשדרות לסגור מעגל עם משפחתו של שילה. נבוא חזקים יותר, גדולים יותר ושמחים יותר - בשביל שילה וכל שאר הגיבורים שנפלו בהגנת המולדת. כי זה בדיוק מה שהם היו רוצים.