'רצה הגורל', (או רצה הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי), ויצא שכמעט ובכל השבתות האחרונים קורה משהו מעניין במדינה: חילוץ חטופים, חיסול דף, הפצצות בתימן ועוד הרבה דברים...
ת'אמת שאחד הדברים שאותי באופן אישי ממש ריגשו במלחמה הזאת, זה לראות את הפתקים המודבקים על הדלתות של בתי הדתיים על ידי שכניהם החילונים המבשרים את הטובות (רק מי מספר לאחינו החילונים שאת החדשות הללו מעטים מהציבור הדתי צריכים לחכות עד מוצ"ש בשביל לקבל. לכל אחד ביישוב יש את ההוא מהצבא או ההוא השב"כניק, שדואג להעביר את הבשורה המשמחת).
אז כן, גם אני כמו כולם התבשרתי על חיסול מוחמד דף תוך כדי השבת וכמובן שמחתי. אך במוצאי שבת הבנתי, שאולי השמועה על תשע הנשמות של דף באמת נכונה והוא עוד פעם חמק מידיו הארוכות של צה"ל.
שבוע המתנתי לבשורה בציפייה לבשורות טובות.
השבוע, כשפורסם בחדשות שנתקבל אימות סופי לגבי מותו של דף, ראיתי בטוויטר אנשים שפירסמו שהם יצאו לרחובות לחגוג את חיסולו בחילוק בקלאוות לעוברים ושבים.
בתגובה לכך, היו אנשים שהעירו וביקרו את אותם אנשים: "זה שהערבים חוגגים כשיש פיגועים לא מקנה לנו את הזכות להתנהג כמוהם". עם הדעה הזאת פשוט לי להתמודד. הרי ההבדל בינינו לבינם זה הבדל משמעותי מאד: הם שמחים כשנשרפים לנו תינוקות; אנחנו שמחים כשאותם רוצחי תינוקות מתכלים מן העולם.
אבל יש דעה אחרת, שאליה אני דווקא כן רוצה להתייחס ברצינות.
"אתה עובר על איסור תורה", נכתב בחשבון אנונימי בתגובה לבחור שהעלה סרטון של עצמו מחלק בקלאוות ברחובות ירושלים. "כתוב במפורש בספר משלי: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח".
נכון, הפסוק הזה קיים. ובמבט ראשון זה לא מסתדר בראש. מה, אסור לשמוח כשצוררים מתים?! אסור לנו לחגוג במותם של ארורים שאחראים לרצח של אלפי יהודים?
הרב דרוקמן זצ"ל מסביר שכאשר אתה ממגר את הרשעה של העולם כולו, מותר ואף רצוי שתשמח
הרב דרוקמן זצ"ל באחד מספריו נותן תשובה יפה בעניין: אסור לאדם לשמוח כשהאוייב הפרטי שלו נופל. אתה לא יכול לשמוח על חשבונו של האוייב האישי שלך, אבל, וזה אבל חשוב מאד, יש פסוק אחר שנשמע מאד דומה אך בתוכו חבוי הבדל עצום: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה".
הרב דרוקמן זצ"ל מסביר שההבדל הוא שכשהמלחמה שלנו היא לא מול אוייבנו הפרטי, כמו שמצוין בפסוק הראשון, אלא מלחמתנו היא מול הרִשעה שמשתוללת בעולם, אז מטרתנו היא אחת - למגר את הרשעה ולהעביר אותה מן הארץ, וכאשר אתה ממגר את הרשעה שהיא לא האוייב האישי שלך, אלא של העולם כולו, אז מותר ואף רצוי שתשמח. השנה כולנו נחשפנו אל אותה רשעה ורוע, שהכו בנו בכל הכח והוכיחו לנו עוד פעם שהרשעה לא נעלמה; היא עודנה קיימת ועל מנת להעלים אותה יש לנו עוד עבודה.
ועכשיו, אחרי שהצלחנו לחסל את אחד מראשי הרוע הפושט בעולמנו, אחרי שהתקדמנו עוד מדרגה אל המטרה הסופית שהיא מיגור מוחלט של הרשעה בעולם - עכשיו, מותר ואף נצרך לשמוח.
ובשורה תחתונה - כשנסראללה, סינוואר או כל אחד מאותם צוררים ארורים יחוסל, תרשו לעצמכם לעצור לרגע ולקיים במלוא ההדר את הציווי "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה".