את הדברים הנ"ל שבכותרת אמר לנו הרב רימון בשיחתו במאהל הגבורה בליל הושענא רבה. הרב הסביר כמובן מדוע, אבל אני חייב להגיד שגם לאחר הסברו לא השתכנעתי. משהו בי לא יכול היה להבין את זה. איך רב כל כך גדול היה מעדיף לחיות בדורנו על פני דורות אחרים כל כך מופלאים, מרתקים ומשמעותיים לתחייתו של העם היהודי.
דור המכבים למשל - ניצחוננו כמעטים על רבים, דור יהושע עם כיבוש הארץ, דור שלמה - אפשרות להיווכח עם חכמה שלא ניתן לעלות על הדעת, וכמובן דור יציאת מצרים ומתן תורה - לזכות להיות במעמד של גילוי השם אלינו!
חשבתי על זה הרבה ובאמת ניסיתי להבין, בתור נער כאן, עם פרספקטיבה לא מי יודע כמה גדולה על החיים, מה הערך העליון שיש לי, ואין לדורות הקודמים?
אומרים שאדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוט בערפל. ואני הייתי רוצה לקחת את המשפט הזה ולהפוך אותו ממשפט על אדם למשפט על הדור. הערך העליון שאני רואה בדור שלנו הוא, שאנחנו רואים את עברנו, אנחנו מסתכלים תמיד על ניסיון העבר ולומדים מזה על עתידנו.
עם התקדמות הדורות גדלה לנו הפרספקטיבה הלאומית על החיים כעם יהודי חפץ חיים.
יש לנו דבר אחד שלא היה לאף דור - הסתכלות עיקשת על צלקות העבר.
כמה עברנו, מהשמדת עמנו בתאי גזים, פרעות שגבו קורבנות רבים, מלחמות אחים ורדיפה על ידי כל כך הרבה משטרים וממשלות עבר!
אנחנו דור שראה מופתים וגבורות, אך גם מצולק, וזה אולי מה שמאפשר לנו, אם נחפוץ ונתאמץ, להתעלות על שאר הדורות.
אנחנו כל כך מצולקים ובגלל זה אנחנו יודעים שקרבות טוויטר יכולות להפוך ברגע למלחמת אחים, ושהסתה ממסגד תיגמר בפיגוע.
אנחנו יודעים מה כן לעשות, אבל יותר מזה יודעים מה לא. ממה להימנע ולהתרחק.
אנחנו ראינו מה קרה עד היום לעם ישראל, שבהגיעו לעשור השמיני למלכותו, נקרע והוגלה, והכל בגלל מלחמות אחים שחצו כל גבול. ראינו כמה נכונה האמירה 'המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים', ולמדנו שמותר והכרחי שתהיה לנו אכזריות, כשצריך.
עם כל מה שכתבתי עד כאן, צריך לזכור שיש לנו עוד הרבה מאד מה להשתפר וללמוד מהצלחות ומטעויות העבר. דרך ארוכה עוד לפנינו, אבל אנחנו בדרך הנכונה.
בעזרת השם שנדע להרים מבט להסתכל על עברנו, ללמוד את סגולתנו, לחלום את עתידנו ומכך ללמוד איך להפוך את עתידנו לטוב יותר.