מספרים על חניכי תנועות הנוער הציוני בעיר קרקוב שבפולין שהחלו למרוד בגרמנים.
הם עשו זאת אף על פי שידעו מראש כי סיכוייהם אפסיים לנצח עם האמצעים הדלים שברשותם, אימפרייה שמשתלטת בצעדי ענק על העולם.
המנהיג שלהם, אהרון דולק ליבסקינד, אמר להם את הדברים הבאים בנובמבר 1942: "אנחנו נלחמים בשביל שלוש שורות בהיסטוריה, ובלבד שלא ייאמר שהנוער שלנו הלך כצאן לטבח".
כשליבסקינד אמר את זה הוא ידע, שבזה הרגע יכול להיות שהוא חרץ את גורלם שלו ושל יתר החניכים בתנועה.
יצא לי להרהר עם עצמי לא מעט במחשבה - האם ליבסקינד צדק באמירה הזאת? מה עובר בראש לאדם שיום אחד מחליט להקים מרד מול המפלצת הנאצית? זה לא טיפה יומרני ולא אחראי להוביל אחריו קבוצה שלמה של אנשים בשביל '3 שורות בהיסטוריה' כלשונו...? האם ההקרבה שווה את התוצאה...?
במקרה הזה אנחנו יודעים את התוצאה: ליבסקינד נהרג במהלך קרב יריות מול הנאצים שפרצו לדירתו, ושאר חברי המחתרת נהרגו גם הם במהלך פעולות נגד הנאצים.
נשים את זה רגע בצד ונעבור לימינו:
לפני 11 חודשים נקלענו בעל כורחנו למלחמה שאין צודקת ממנה, מלחמה של טוב מול רע, מלחמה שבה כל אומות העולם מביטות עלינו ומצפות לראות מה נעשה.
כולם מחכים לראות האם נסתכל מנקודת מבט 'עכשווית', שרואה את המחיר הכבד שעלינו לשלם בשביל ניצחון והשמדת אוייבינו ומתוך הכאב הגדול והאמיתי אומרת לא עכשיו ולא ככה - או שנבחר בנקודת המבט שגם היא מבחינה בקושי וחשה בכאב הגדול, אך מנסה בכנות דומעת להגביה למבט שמנסה לקחת אחריות בטווח ארוך ואפילו היסטורי .
נקודת מבט כזו אומרת שעל אף הקושי, זו הדרך שתוביל למציאות היותר נכונה ובריאה, מציאות שתמנע ממנו אלפי הלוויות בעתיד.
*
כשאני חושב על זה, אני פתאום מתחיל להבין את ליבסקינד. הוא ידע שהמחיר בשביל להחזיר את הגאווה ומשמעות החיים הוא יקר, אך האמין שהמחיר שווה את זה. הוא סבר שאולי בטווח הזמן המיידי, המחיר כבד וגדול, אך בראייה היסטורית זה עוד 3 שורות בהיסטוריה, שורות שישנו את ההיסטוריה, שורות עם אחריות על ההיסטוריה.
אנחנו היום מצויים במלחמה ששילמנו בה מחירים כבדים מאד, מחירים שלא היה ניתן להעלות על הדעת שנצטרך לשלם, והקולות השונים נשמעים בערבוביה:
קולות של עצירה מיידית כי 'חיי אדם קודמים'; ו(כאילו) מצד שני קולות ש'חיי אדם קודמים' - של ילדינו ונכדינו, ולכן חייבים להמשיך.
אנחנו יכולים לעצור, אבל אז, במקום 3 שורות בהיסטוריה שיספרו על ניצחון הטוב על הרע ויבטאו בשורה חשובה לעמנו, תספר ההיסטוריה לאורך פרקים ארוכים, על מה קורה כשלא מכריעים, כשבוחרים בדרך המיידית (הקלה לכאורה), כשמחכים לפעם שבה כבר לא תהיה ברירה.
בעזרת השם שהמחיר לניצחון יהיה שווה את התוצאה והדרך להשגתה.