המשפט הפותח לטור זה לא יהיה דעה אישית שלי על השר לביטחון לאומי או צמרת המשטרה. אני מתנדבת סיור מעל שנתיים ואני מכירה הרבה מאוד שוטרים ומפקדים מצויינים, שניגשים לכל זירת עבירה, במקצועיות וברגישות. לכן הסתקרנתי כשנתקלתי לאחרונה בנתונים שפרסמה הלמ״ס על נפגעי עבריינות לשנת 2023. חשוב לציין שסיימו לאסוף את הנתונים לפני פרוץ המלחמה באוקטובר.
הסקר כלל 1.075 מיליון בני 20 ומעלה, שנפגעו מעבירות מסוגים שונים, עלייה של 21.1% במספר הנפגעים לעומת שנה קודמת. המספר קצת מרגיש דמיוני עד שמעמיקים ורואים, שזה כולל גם עבירות כמו רעש אחרי השעה 11 בלילה. תחושת הביטחון האישי שלי חזרה למקומה...
מי פוגע בנו? רק מיעוט מנפגעי אלימות או איום באלימות, הכירו את התוקף (31.2%), ומרביתם ציינו כי מדובר במכר שאינו קרוב משפחה (70.1%).
הולכות בלילה לבד? 73.9% מהמשיבים ציינו שהם חשים ביטחון 'במידה רבה מאוד' או 'במידה רבה' ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשיכה, לעומת 80.4% בסקר 2022. זה עדיין אחוז גבוה בעיני, ואני מאוד חוששת כשהבנות שלי יוצאות לבד בלילה. אולי גידלו אותי בתחושה אחרת שצרות אורבות לנשים בכל מקום ומידת הביטחון שלנו במרחב הציבורי היא קטנה.
כמי שפעמים רבות חוששת לנסוע באיו״ש, הופתעתי לגלות שהשיעור הגבוה ביותר של תחושת ביטחון בפילוח לפי מחוז מגורים, נמצא באזור יהודה והשומרון – 79.4%. בבחינת החשש להיפגע מאלימות באזור המגורים לפי מחוז מגורים, נמצא כי באזור יהודה והשומרון היו השיעורים הנמוכים ביותר של אנשים שחוששים להיפגע – 8.2%. זה תמוה בעיני, בעיקר לאור הדיבור בתקשורת לגבי כמות אירועי העבירה כנגד נוסעים בכבישי איו״ש. אם יש הרבה אירועים, איך תחושת הביטחון לא נפגעה?
ואם נעבור לשאר הארץ - מבין הערים הגדולות (שבהן 200 אלף תושבים ויותר) השיעור הגבוה ביותר של החשים ביטחון נמצא באשדוד (82.7%) עובדה שמרגיעה אותי כיוון שבתי גרה באשדוד. השיעורים הנמוכים ביותר היו בבאר שבע – 59.2%.
בהמשך החודש הלמ״ס תפרסם נתונים הקשורים לנשים נפגעות עבירה במסגרת יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים. אני מעריכה כי הנתונים יהיו עגומים ומדאיגים, במיוחד לאחר שנה של מלחמה. בתפקידי בעבר כסמנכ״לית עמותת בת-מלך לנפגעות אלימות במשפחה בציבור הדתי והחרדי, ראיתי איך הלחץ של שנות הקורונה יצר סיר-לחץ שהגביר את אירועי האלימות בזוגיות. שנת המלחמה בוודאי גרמה לאפקט סיר-לחץ דומה, כשכל כך הרבה גברים חוזרים אחרת מחודשי לחימה ואיבוד חברים, רבים מתמודדים עם קשיים כלכליים, חיים כפליטים, ואולי גם חוו אובדן אישי ושכול במשפחה.
אני רק יכולה לשמוח שחל שינוי חברתי משמעותי בנכונות של אנשים שלא להפנות מבט, להתערב כשצריך ובאופן מושכל יותר, וגם לערב את המשטרה. כבר הזכרתי שאני מתנדבת במשטרה וכבר יצא לי פעמים רבות לזנק במהירות לאחר דיווח של אירוע אלמ״ב (אלימות במשפחה). כמעט תמיד זה היה בעקבות דיווח של שכנים או נוסעים בדרך שראו מישהו ברכב ליד פוגע באשתו.
פעם אפילו נסעתי בניידת בנהיגה מבצעית מהירה כדי להשיג רכב לאחר שעדי ראייה סיפרו על מהלומות שהגבר היכה באישה תוך כדי נסיעה. במקרים האלה אני מקבלת תזכורת לחשיבות של נשים במשטרה (שוטרות ומתנדבות), שמסייעות לנפגעת להרגיש מוגנת יותר, רק בשל המפגש האנושי של אישה לאישה.
אני לא יודעת מה עשתה שנת המלחמה הזו לסטטיסטיקת העבירות של שנת 2024. אני רק מקווה שכל נפגע ונפגעת יוכלו לקבל את המענה המיטיב בזמן בגורמי האכיפה ורשויות אחרות מעורבות.