זה היה בחודש טבת תש"מ, ינואר 1980, אחרי שבג"ץ הורה לעקור את היישוב אלון-מורה ממקומו ליד הכפר רוג'ייב. הממשלה החליטה להעתיק את היישוב להר כביר, מזרחה משם. בשל התנאים הקשים והקושי להגיע לאתר הר כביר, הוחלט להשתמש במסוק צבאי כדי להעביר גנרטור גדול ומכונות עבודה נוספות להר. בתמונה הנדירה, ניתן לראות מסוק המניף את הגנרטור מעל הנוף ההררי.
את התמונה צילם יוסי כ"ץ, כיום תושב מעלות-תרשיחא, בן 87 כיום, שהיה בן 43 לפני 44 שנים. כ"ץ, ניצול השואה, היה עובד קק"ל שנשלח לנהל את מבצע הכשרת השטח לישוב אלון מורה. לאחרונה הוא התקשר למזכירות היישוב אלון מורה וביקש לשלוח את התמונה שהיתה שמורה אצלו בבית במשך השנים.
לשאלה האם פחד לעבוד בלב השומרון, ענה כ"ץ: "לא חששתי לעבוד באף שטח. קרן קיימת שלחה אותנו והלכנו לכל מקום: להר דוב, לחרמון, לרמת הגולן. לא פחדתי, לא גידלו אותי ככה, פשוט ככה גדלתי: גם במחנות ההשמדה באירופה, גם בצעירותי בירושלים. ככה נולדתי. אחרי מלחמת ששת הימים חילקו נשקי עוזי לעובדים במקומות מסויימים. אז היה לי גם עוזי מתחת לתיק".
מסוק 'יסעור' של חיל האוויר מעלה את הגנרטור להר כביר, להקמת היישוב אלון מורה – טבת תש"מ, ינואר 1980. צילום: יוסי כ"ץ
התמונה צולמה כאמור בכ"א בטבת תש"מ, 10 בינואר 1980. שלושה שבועות אחר-כך, בי"ג בשבט תש"מ, 31 בינואר 1980, עברו חברי גרעין אלון מורה מרוג'ייב להר כביר – שם היישוב שוכן עד היום.
באופן מפתיע, לא היתה זו הפעם הראשונה שמסוק סייע להקמת אלון מורה. כך היה גם בעליה הראשונה לרוג'ייב, בי"ב בסיון תשל"ט, 6 יוני 1979. יום קודם אישרה הממשלה את הקמת היישוב, אבל חברי הגרעין, למודי ניסיון, ביקשו לקבוע מיד עובדה בשטח. המשימה לא היתה קלה, כמעט בלתי אפשרית. אתר ההתיישבות היה מנותק, ללא כל דרך מחברת. פריצת דרך למקום, עוד לפני העלאת הקרוואנים והציוד, עשויה היתה להימשך מספר ימים.
במוחו של אשר קורלק, חבר הגרעין, צץ רעיון. קורלק, יצרן מכונות במקצועו, נדרש חודש לפני-כן להעלות מכונה כבדה ומסורבלת לקומה עליונה בטחנת קמח בתל-אביב. הוא פנה לחברת 'כימאוויר', שעסקה בריסוסים מהאוויר והחזיקה צי של מטוסים ומסוקים, והללו העלו במסוק את המכונה לקומה העליונה של הבנין. "מדוע לא נשכור מסוק להעלות את הציוד, לפני שיפרצו את הדרך?", חשב לעצמו.
את הרהוריו חלק עם בני קצובר. קצובר התלהב מהרעיון. הוזמן מסוק 'בל 206', של חברת כימאוויר, וחברי הגרעין העמיסו את הציוד עליו. המסוק נחת בשטח היישוב המיועד ליד רוג'ייב, פירק את החבילות, וחזר ונחת ליד מחנה חורון. שוב העמיסו חבילות, שוב המריא המסוק, טס לשטח, נחת, פרק את החבילות, המריא וחזר למחנה חורון. בטיסה האחרונה העלה המסוק כמה מחברי הגרעין – ואת עוזר שר הביטחון דאז אורי בר-און. כך קם אלון מורה.
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון: "המסירות והחזון של המתיישבים הראשונים בהר כביר הם שורש עוצמתנו כיום. הם התמודדו עם אתגרים לא פשוטים כדי לבנות כאן חיים, ואנו גאים להמשיך את דרכם. חצי יובל עבר, והיום אנחנו רואים את הפירות של המאמץ ההרואי הזה בכל פינה בשומרון. נמשיך לפעול במלוא הכוח להבטחת עתיד שומרון וחיזוק ההתיישבות בו".