אחד הסטודנטים היהודים המוכרים ביותר היום בארה"ב הוא בחור נמרץ בשם שבת קסטנבאום. לאחרונה סיים תואר ראשון באוניברסיטת הארווארד היוקרתית. שמו עלה לכותרות כשהחליט על דעת עצמו ובניגוד לעצתם של רבים ממכריו וחבריו, לתבוע את האוניברסיטה שלו. עילת התביעה הימנעות האוניברסיטה מהגנה על הסטודנטים היהודים מפני הצקות על רקע אנטישמי. בניגוד ליתר הסטודנטים היהודים שנפגעו ונרתעו מלהגיש תביעה בשל חששם מהתנכלות מצד גורמים רשמיים באוניברסיטה, מה שעלול לפגוע בלימודיהם ובציוניהם, קסטנבאום, ג'ינג'י בטבעו, רק קיבל תמריץ כשהוזהר מפני השלכות תביעה שכזו.
לאחרונה סיים קסטנבאום את לימודיו בהארווארד, אך ההליך המשפטי טרם הסתיים. כשעלה בכנס נגד האנטישמיות בניו-יורק שנערך בימים אלו לספר את סיפורו האישי, הייתה תחושה של התרגשות, כאילו סלברטאי הגיע לכנס. חכם, רהוט ובעל חוש הומור. שטף דיבורו מהיר. קסטנבאום סיפר עד כמה טבח שמחת תורה השפע עליו. לדבריו, עד ל-7 באוקטובר הוא היה איש שמאל שתמך בהקמת מדינה פלשתינית, כחלק ממחיר השלום הישראלי-פלשתיני. בעקבות טבח שמחת תורה הגיע למסקנה שאין לו אמון בפלשתינים, ושבמציאות הנוכחית בלתי אפשרי להגיע לשלום, ולכן כעת תפקידנו לחזק את מדינת ישראל לשמור על אזרחיה, וכמובן להילחם בכל הכוח באנטישמיות. לאחרונה ממש, החליט קסטנבאום לעלות ארצה וכעת הוא מבלה את זמנו בין ישראל לבין ארה"ב.
צילום: אוהד קאב
הסטודנט היהודי שהותקף
ניו יורק, אולי העיר המשפיעה ביותר בעולם, היא גם העיר 'היהודית' ביותר בעולם. מבין ארבעה-עשר מיליון תושביה, כמיליון ושלוש מאות אלף הם יהודים. זאת הסיבה שהוחלט לקיים דווקא בלב מנהטן ודווקא בימים אלה כנס הסברה יהודי ייחודי וגדול. כותרת הכנס היתה Rise and Respond – לקום ולהגיב, רמיזה עבה לעלייה המפחידה במספר האירועים האנטישמיים, בעיקר נגד סטודנטים יהודים בקמפוסים, שהתרחשו מאז ה-7 באוקטובר בכל רחבי ארה"ב.
הכנס הוא גם הזדמנות מצויינת לתמוך בישראל ובמלחמתה נגד כל אויביה מחמאס בדרום, עבור בחיזבאללה בצפון וכלה באיראן במזרח.
כנס זה הוא השני במספר לאחר שלפני כחצי שנה התקיים כנס משפיענים שבו השתתפו למעלה מ-300 משפיענים, יהודים ואינם יהודים. הפעם אוכלוסיית היעד של הכנס הייתה, כאמור, סטודנטים יהודים מכל רחבי ארה"ב וממדינות דוברות אנגלית. ואכן כ-400 סטודנטים הגיעו במהלך חופשת האביב שלהם ליומיים בניו יורק. הסטודנטים הגיעו מכמאה אוניברסיטאות שונות בארה"ב, ובנוסף הגיעו סטודנטים מאוסטרליה, דרום-אפריקה, קנדה ואנגליה.
מטרת הכנס הייתה ליצור קהילה חדשה של סטודנטים אקטיביסטים, לסייע להם מבחינה ארגונית, מקצועית ומוראלית.
קשה להסביר לישראלי הממוצע, שמעולם לא חווה התקפות אנטישמיות, מה המשמעות של חשש מתמיד מהתקפה אנטישמית פרועה ואלימה. לעומת זאת הסטודנטים האמריקאים בני ה-19 עד 23, שהשתתפו בכנס, רובם חוו על בשרם התקפות אנטישמיות מפחידות וקשות.
אחד מאותם סטודנטים הוא מייקל קמינסקי מאוניברסיטת דה-פול בעיר שיקגו. לפני מספר חודשים הוא אף נאלץ לעבור סדרת ניתוחים בעקבות התקיפה האנטישמית הקשה שעבר בקמפוס, לאחר שארגן הפגנת ענק של סטודנטים יהודים ותומכי ישראל נגד תופעת האנטישמיות באוניברסיטה שלו. לדבריו, עד לרגע זה לא נעצר אף סטודנט ולא נקרא לבירור אף גורם רשמי מהאוניברסיטה. "התקיפה שלי כאילו מעולם לא התרחשה", הוסיף ביובש. בניגוד לרוב אירועי האנטישמיות שלא מדווחים ולא זוכים לסיקור נרחב, סיפור תקיפתו של קמינסקי זכה לחשיפה ארצית בכל ארה"ב, וזאת בעקבות התעקשותו למצות את הדין עם האחראים.
הסטודנט מייקל קמינסקי נואם. צילום: אוהד קאב
בכנס השבוע זכה קמינסקי לכמה רגעי חסד כשנקרא לבמה לקבל אות הערכה והוקרה על פעילותו למען סטודנטים יהודים ונגד האלימות של הסטודנטים הפלשתינים ותומכיהם, שמאז ה-7 באוקטובר לא מפסיקים למרר את חייהם של עמיתיהם לספסל הלימודים רק בשל היותם יהודים. בזכות נחישותו ומאבקו הבלתי מתפשר של קמינסקי, הוענק לו אות הערכה וכבוד בכנס, והוא אף סיפר את סיפורו האישי. במהלך נאומו שררה דממה מוחלטת, שאיננה אופיינת לאולם שבו מכונסים כארבע מאות סטודנטים.
קמינסקי תיאר את סיפורו האישי ובסיום דבריו הכריז: "חובתנו כסטודנטים לעמוד על זכויותינו. אנחנו בחזית חייבים להיות הראשונים שעומדים מול אותם בריונים אנטישמים". דבריו זכו למחיאות כפיים סוערות. הסטודנטים בקהל לא רק שיבחו את תוכן דבריו של עמיתם, אלא ניתן להתרשם שהם רואים בו דמות לחיקוי כיצד עליהם להתנהל ולהתנהג מול התקפות אנטישמיות, גם כאלה שמסתיימות ללא פציעות קשות וחמורות, כפי שקרה לקמינסקי.
השתתפה גם מונטנה טאקר, הבלוגרית היהודיה הכי משפיעה בארה"ב. היא השתתפה גם בכנס המשפיענים ונחשבת ללוחמת גדולה נגד אנטישמיות ובעד מדינת ישראל.
דני דנון עם מונטנה טאקר, הבלוגרית היהודיה הכי משפיעה בארה"ב (משמאל). צילום: אוהד קאב
חוזרים 80 שנה לאחור
כאמור, מאז ה-7 באוקטובר, חייהם של כל היהודים בתפוצות השתנו לרעה. האנטישמיות הרימה את ראשה, ורבים מהדור הצעיר שלא הכיר ולא חווה אנטישמיות, נזרק 80 שנה אחורה בזמן, לתקופות אפלות וקשות בהיסטוריה היהודית שהם מכירים רק מקריאה ולימוד בספרי היסטוריה. שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, שהוזמן כאחד מאורחי הכבוד של הכנס, הדגיש את מחוייבותה של מדינת ישראל כלפי אחינו היהודים. הוא ניצל את ההזדמנויות וסיפר ששבוע קודם לכן אירח את שורד השבי אלי שרעבי כאורחו בדיון במועצת הביטחון. דנון הדגיש בפני הסטודנטים הרבים שבניגוד לתקופות היסטוריות היום יש לנו מדינה וצבא, וחובתנו כמו גם זכותנו להגן על עצמנו.
מיד אחרי דנון עלתה לבמה חברת הקונגרס קלודיה טני, מהמחוז הצפוני ביותר במדינת יורק, חברה מטעם המפלגה הרפובליקנית. טני נחשבת לאחת הלוחמות האקטיביסטיות בבית הנבחרים למען מדינת ישראל ונגד האנטישמיות. במהלך נאומה, שקצר מחיאות כפיים רמות, סיפרה על חברותה בשדולה למען יהודה ושומרון. היא הכריזה בגאווה גדולה, שבמסגרת עבודתה זו היא מקדמת החלטה שבה ייקבע, כי בכל המסמכים הרשמיים של הממשל הפדרלי ייאסר על שימוש המונח 'הגדה המערבית', ובמקומו ייכתב רק יהודה ושומרון. טני התגאתה במיוחד על עבודתה המשותפת עם ראש מועצת השומרון יוסי דגן, אותו כינתה 'חברי הקרוב'. היא גם תקפה קשות את ממשל ביידן שלטענתה עצם עין ולא פעל בתקיפות נגד האנטישמיות שהחלה לפרוח בארה"ב, במיוחד מאז ה-7 באוקטובר, ושיבחה את הנשיא טראמפ על תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל. "כעת המצב יילך וישתפר", הבטיחה.
רוב פשעי השינאה במהלך 2024 כוונו נגד היהודים
במהלך הכנס הופיעו סטודנטים מוסלמים ונוצרים, שסיפרו לציבור הרחב, מדוע החליטו לתמוך בסטודנטים היהודים ובמדינת ישראל. זה המקום לציין, גם אם הדבר לא נאמר במפורש, אבל כבר אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח, שרוב מוחלט של הסטודנטים הלא יהודים, בטוחים כי הסטודנטים היהודים האמריקאים, שלומדים איתם באותן כיתות, רואים עצמם קודם כל ישראלים, ורק אח"כ אמריקנים. לא משנה להם העובדה שרבים מאוד מהסטודנטים היהודים כלל לא ביקרו בישראל. העובדה שהם יהודים הופכת אותם בעיני יתר הסטודנטים לנציגים (הלא) רשמיים של מדינת היהודים.
בעבר הכללה שכזאת הייתה מפריעה לסטודנטים היהודים. הם היו מנסים להעמיד את עמיתיהם על טעותם. היום, רבים מהסטודנטים היהודים חשים גאווה על שמזהים ומשייכים אותם עם ישראל. גם המיעוט שלא אוהב הכללה זו, לא פועל כדי להעמיד את חבריהם לקורסים על טעותם, משום שלדבריהם, לא יעזור כמה שננסה להסביר, יישארו הם בשלהם. בעיניהם, יהודי באשר הוא, אוטומטית מייצג את מדינת היהודים.
רק כדי להמחיש עד כמה המציאות היהודית בארה"ב השתנתה לרעה מבחינת גל האנטישמיות ששוטף את ארה"ב, נציין שלמרות שיהודי ניו יורק מהווים רק שלושה עשר אחוז מכלל תושבי העיר, הרי שלמעלה מחמישים אחוז מפשעי השינאה (כך האמריקאים מגדירים פשעים שבוצעו על רקע מוצא) שהתרחשו במהלך 2024 כוונו נגד היהודים!
חברת הקונגרס קלודיה טני נואמת. צילום: אוהד קאב
קשה למצוא סטודנטים יהודים מעורבים בפעילות פוליטית בקמפוסים
כל מי שמכיר את עולם הכנסים האמריקאי יודע כמה קשה לארגן ולהפיק כנס שכזה. העלויות הן לעיתים מעל לכל דמיון. הלוגיסטיקה קשה מנשוא והיכולת לגייס בזמן נתון כ-400 אנשים, גם היא מורכבת ומסובכת. זאת הסיבה לכך שגם לכנס הזה, בדומה לכנס המשפעינים שהתקיים לפני כחצי שנה, שיתפתי פעולה בארגון והפקת הכנס עם ארגון בשם CAM (Combat Antisemitism Movement). ארגון זה, שהוקם לפני שש שנים, עוסק כל השנה במאבק באנטישמיות. חלק גדול מעובדי הארגון הם יהודים אמריקאים שמכירים מקרוב את התרבות האמריקאית. הקשרים שלהם למקבלי החלטות מקומיים דוגמת ראש העיר ניו-יורק וסגנו, כמו-גם עם הקהילות היהודיות, הם נכס בל יתואר.
בעבודה משותפת ומאומצת מאוד של כחודשיים-שלושה, הצלחנו בכוחות משותפים להרים כנס ברמה הגבוהה ביותר. מכיוון שמדובר בסטודנטים שהגיעו מכל רחבי ארה"ב, הדרך היחידה להביא אותם להשתתף בכנס, היתה במימון הטיסות שלהם, כמו-גם הלינה שלהם במלון בלב מנהטן. בניגוד לרוב הסטודנטים הישראלים שעובדים תוך כדי התואר האקדמי שלהם, רבים מהסטודנטים האמריקאים שלומדים רפואה, עריכת דין, כלכלה, מחשבים ועוד, משקיעים את כל זמנם ומרצם בלימודים. עלות שנת לימודים אקדמית ממוצעת (תלוי באוניברסיטה כמובן) עומדת על בין 50 ל-80 אלף דולר. הציפייה של ההורים שמשלמים את שכר הלימוד, ובנוסף את כל התשלומים הנלווים, שילדיהם יתעסקו רק בלימודים.
זאת הסיבה שקשה למצוא סטודנטים יהודים מעורבים בפעילות פוליטית בקמפוסים. בעוד עמיתיהם הפלשתינים ותומכיהם מתרכזים בהכל, חוץ מהלימודים, רוב הסטודנטים היהודים מתעסקים כמעט אך ורק בלימודים. גם בנושא זה חל שינוי דרמטי היום, אפילו בקרב מה שכולנו מכירים בתואר 'האמא היהודייה'. מתברר שבצוק העיתים אותה 'אמא יהודייה' מבינה שבנה או בתה הסטודנט, חייב במקביל על שקידתו על לימודים להגן על אורח חייו ולעיתים אף על חייו ממש.
מבחינת הקהילה היהודית העוטפת, מדובר בשינוי סדרי בראשית. דור ההורים של הסטודנטים הנוכחי נולד בארה"ב ומעולם לא חווה איום ממשי על אורח חייו. הם לא רק הרגישו בטוחים בקמפוסים; הם הרגישו שהקמפוסים הם המקום שבו הם יכולים להצטיין ולהתבלט. דור הילדים שלהם נמצא במציאות אחרת לגמרי. כיום השיקול בבחירות אוניברסיטה איננו רק איכותו ויוקרתו של המוסד עצמו, אלא גם מספר הסטודנטים היהודים שלומדים בו, וכמובן 'רקורד' האלימות האנטישמית שחוו הסטודנטים היהודים בשנים האחרונות.
שינוי זה הביא לכך שרבים מההורים, שבעבר היו מבקשים מהילדים שלהם לא להשתתף בכנסים מהסוג הזה, כדי שלא יסיחו דעתם מהלימודים, דוחפים היום את ילדיהם להשתתף בכנסים, בתקווה שיתחברו לסטודנטים יהודים נוספים וילמדו דרכי התמודדות עם המצב החדש.
כאמור, מציאות זו זרה לחלוטין לישראלים. עבורנו אנטישמיות היא תופעה שאנחנו רק שומעים עליה או קוראים עליה. כמעט אף אחד מהדור הצעיר שחי בארץ לא חווה אותה.
תמונת הסיום הקבוצתית. צילום: אוהד קאב
ליצור שגרירים איכותיים שמכירים את התרבות האמריקאית ומוכנים לסייע בהסברה
בסיום הכנס, בדומה לתמונה הקבוצתית של שליחי חב"ד, התבקשו מאות הסטודנטים להתקבץ לתמונה קבוצתית שתמחיש להם ולכולם את העוצמה של הביחד, כשכולם עושים תנועת ניצחון בידיהם שמזכירה את תנועת הניצחון שעשתה שורדת השבי אמילי דמארי, עם שחרורה מהשבי. כל סטודנט התבקש לשמור על קשר עם מארגני הכנס. הוקמו תתי קבוצות של סטודנטים מאותן אוניברסיטאות, או כאלה שלומדים באותן ערים. הסטודנטים התבקשו להביע את דעתם האנונימית האם הכנס הועיל להם, והאם יבואו וישתתפו בכנסים דומים כאלה בעתיד. באופן יוצא דופן, מאה(!) אחוז מהנשאלים ענו שהכנס עודד אותם וסייע להם להכיר סטודנטים רבים נוספים, והם ישמחו להשתתף בכנסים כאלה גם בעתיד.
ואכן, כנס המשפיענים וכנס הסטודנטים הם רק שני חלקים של פאזל הרבה יותר גדול של מהלך רחב של שיתוף פעולה ישיר בין ישראל לדור הצעיר של יהודי ארה"ב. מבחינתם מדובר בתחושת ביטחון, ומבחינתנו מדובר בשגרירים איכותיים שמכירים את התרבות האמריקאית ומוכנים לסייע למדינת ישראל להציג את עמדותיה, דווקא בתקופה קשה ומאתגרת זו. ואכן, בימים אלה כבר התחלנו לעבוד על הכנס הבא.