נכון, לא כל המומלצים כאן כניסתם או חזרתם לפוליטיקה ריאלית. חלקם באים מתחומים שאין רחוק מהם מהפוליטיקה – אבל אולי דווקא זה מה שיוצר את ההתאמה שלהם להנהגה. לך, הקורא, השפיטה והפתרון.
חגי הוברמן: המועמדת שלי לראשות הממשלה
מבין שמונת המומלצים שלי, יש לי מועמדת לראשות הממשלה, אשה שיש לה גם אידיאולוגיה מוצקה של נאמנות לארץ ישראל, זיקה ליהדות, עמוד שידרה מוסרי ויכולת ביצוע מוכחת – לימור לבנת.
ומי שלא השתכנע, מוזמן לקרוא את ספרה החדש 'בעלך מרשה לך', בו היא חושפת את השקפת עולמה, ואת הביוגרפיה שלה. היא כבר לא צעירה, בת 73 – בערך הגיל שבו גולדה מאיר התמנתה לראשות הממשלה.
שאר הרשימה – ראשית אלו שאינן בפוליטיקה. הכוח הנשי מנצח.
מאיה מורנו-אוחנה: האשה המרשימה הזו כמעט ולא מוכרת, ואם היא מוכרת זה בעיקר כ'אלמנתו של'. אבל מאיה מורנו-אוחנה הקימה את עמותת 'הקומה הישראלית הבאה' שמטרתה חידוש תרבות השיח הערכי של החברה הישראלית, שתאפשר לנהל יחד הכרעות וחיים משותפים. זאת באמצעות היכולת לשאול שאלות נוקבות וכנות שרוצות תשובה. שיטה המעוררת לקבל נתונים ולהתפתח מחשבתית. יוזמה כזו מעידה על כך שזו דמות של מנהיגה.
עליזה בלוך: ציונות דתית כפשוטה. אשה שהפגינה יכולות מרשימות כמנהיגה בתפקידה כראשת העיר – ובגלל שלא התפשרה על עקרונותיה מול המגזר החרדי גם הפסידה את התפקיד. מי שיודעת לעמוד על עקרונות – מתאימה להנהגה.
אם צריך גם רב בהנהגה, אז הרב שלי היא הרבנית מלכה פיוטרקובסקי. הביוגרפיה שלה הוא השילוב החשוב ביותר של יהדות, אקדמיה, חינוך ושירות צבאי. בצד היותה ממובילות תנועת לימוד התורה של נשים, היא היתה היא ממקימי 'פורום תקנה' לטיפול בתלונות על פגיעות מיניות בציבור הדתי-לאומי. גם זו דמות של מנהיגה.
נסיים בפוליטיקאים בעבר ובהווה – גם בפוליטיקה יש כאלו שמתאימים להישאר בתפקיד או לחזור:
יולי אדלשטיין: יש לי סימפטיה ליוצאי ברית המועצות, בעיקר לאלו שנמצאים בצד ימין של המפה הפוליטית, ובעיקר לאלו שנתניהו ניסה לחסל פוליטית, סימן מובהק לכך שמדובר באנשים ראויים. ברשימה האפרורית והבינונית עד ירודה של סיעת הליכוד הנוכחית בכנסת, ריכוז חסר תקדים של חדלי אישים, יש גם אחד שמתרומם מעליהם, גם כשהוא נמצא בשורות האחרונות של הרשימה.
גלעד ארדן: הפגין יכולת מרשימה כשגריר ישראל באו"ם, בלי מורא, בלי משוא פנים, בלי להתחמק. וזאת אחרי שכיהן כשר מוצלח בממשלה וגם שגריר ישראל בארה"ב. יצחק רבין היה שגריר ישראל בארה"ב, נתניהו היה שגריר ישראל באו"ם – גלעד ארדן ששימש בשני התפקידים הללו בוודאי ראוי להנהגה.
נפתלי בנט: כיהן במשך שנה כראש ממשלה, ובניגוד למה שרבים מהקוראים כאן סבורים, תקופת כהונתו היתה בהחלט טובה. חזרתו לפוליטיקה רק תתרום למדינה.
איילת שקד: אידיאליסטית, נאמנה לעם ולארץ, יודעת לעבוד. עבדה מצויין כשרה הן במשרד המשפטים והן במשרד הפנים. מגלמת אבחנה שיצר פעם אורי אליצור ז"ל, בין מי שמתאים להנהגה לבין מי שיודע להיבחר להנהגה – ואלו בדרך כלל לא אותם אנשים.
מנחם הורוביץ: מנהיגים שמסוגלים להתעלות לגודל האירוע
מדוע שמונה? למה לא ארבעים, או אפילו שמונים חברי כנסת חדשים? בשנה האחרונה ראינו כיצד נבחרי הציבור מתפקדים במצב חירום מתמשך, כשעל הפרק עומדות שאלות קריטיות של חיים ומוות, כשנושאים היסטוריים מובאים להכרעה, וראינו עד כמה הם לא מסוגלים להתעלות ולהתאים את עצמם לממדי האירוע.
אם חייבים רק שמונה – אז הנה השמונה שלי:
חיים ילין: עוד לפני שמחת תורה, האיש החביב הזה הציג דגם שונה של פוליטיקאי: לא מתלהם, לא בטוח שכל האמת נמצאת בכיס שלו, ואפילו מוכן לוותר על שיריון לכנסת. אחרי השבת השחורה הוא כבר הפך לסמל: חבר בארי, לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול, שבימים הקשים ביותר נאחז בתקווה ובאהבה שלו למקום.
אורן סמדג'ה: כל ישראלי שראה את הראיון המשותף של אורן סמדג'ה עם חניכו פיטר פלצ'יק, דקות אחרי הזכייה במדליית הארד באולימפיאדה שהוקדשה לבנו עומר ז"ל שנפל בעזה, בכה יחד עם שני האנשים הנדירים האלו. זה היה רגע שכולו רגש ואמת. אבל אורן סמדג'ה הוא לא רק לב: המדליה הזו הגיעה בזכות מקצוענות נדירה, עבודה קשה, אמונה בלתי מתפשרת ויכולת להסיט הצידה את הרעשים ולהתרכז במטרה. הוא יעשה את זה בכל תפקיד.
יוסי ושלומי עמיר: מי? בדיוק! האחים עמיר, שבדרך כלל פועלים יחד אבל אני מוכן להתפשר רק על אחד מהם, הם עדיין אלמוניים לרוב הישראלים, אבל מאז הפכו לבעלי השליטה בשופרסל כבר יותר מכירים אותם. ההצלחה הגדולה שלהם בשופרסל היא עוד דגל באימפריה הגדולה שהקימו בעשר אצבעות, והם עשו זאת כמו תמיד בעזרת צניעות, כישרון וחושים חדים. שמעתם על מאות ספרי התורה שהם תרמו לזכר גיבורי ישראל? ברור שלא. מתן בסתר זה עדיין ערך חשוב עבורם. מי מהם יהיה שר האוצר? מוכן לתת להם להחליט...
הרב בני לאו: כשמדברים על גשר בין דתיים לחילונים, על השקפה יהודית-אמונית בחיים הציבוריים, ועל האופן שבו איש ציבור אמור להיראות ולפעול – מדברים על הרב בני לאו. מבחינתי, יום אחד הוא יכול להיות נשיא המדינה, אבל לפני זה הייתי רוצה לראות אותו במוקד קבלת ההחלטות בכל תחום.
דוד אזולאי: מול חוסר האונים של המדינה, המלחמה הזו הבליטה מנהיגות מקומית שממלאת את החלל ומתמרנת במצבים בלתי אפשריים. דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה, נולד בכלל בקרית שמונה הסמוכה ומסלול חייו הוביל אותו לקריירה ארוכה בצה"ל. היום הוא מנהיג עיירת רפאים תחת איום של הרס, ובכל זאת מצליח לדאוג לקהילה המפונה שלו ולמעטים שנותרו על הגבול. את הנחישות והאחריות הזו אנחנו רוצים לראות גם בכנסת.
עדה יונת: בעיצומה של תופעת בריחת מוחות לחו"ל, באמצע ויכוח ציבורי נרחב על לימודי הליב"ה, מדינת ישראל צריכה להניף גם את דגל המדע וההשכלה. פרופ' יונת, כלת פרס נובל לכימיה, צריכה להיות הפנים של המגמה הזו – כלפי חוץ וגם פנימה.
דורון אלמוג: יו"ר הסוכנות היהודית הוא אמנם תפקיד חשוב, אבל את אלוף (מיל') דורון אלמוג אנחנו ממש צריכים בכנסת ובממשלה. לא בגלל מבצעי הגבורה שלו כחייל וההישגים שלו כקצין בכיר, אלא דווקא בגלל הפעולות שלו כאזרח: את כל הכישרון, התבונה, הידע והיצירתיות שלו הוא גייס לטובת יוזמות למען בעלי מוגבלויות, והצליח להזיז הרים. לא פחות. ביטחון, חינוך, תשתיות, הסברה – בכל תחום דורון אלמוג יכול וצריך לעמוד בחזית העשייה של מדינת ישראל.
נטע ברזילי: לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה, ונטע ממש חיה מחוץ לקופסה. במראה שלה, במוסיקה שלה, וגם בהתנהלות חסרת הפחד שלה בתקשורת הבינלאומית – לנטע יש כמה מהתכונות שהיינו רוצים שישראל שלנו תאמץ. בכל תפקיד שתקבל היא תמצא דרך מפתיעה ומקורית לבצע אותו. קצת צבע לפוליטיקה האפורה שלנו.
פרופ' אשר כהן: הדרג הלוחם והאמיץ להנהגה
ואלו שמות שמונה הדמויות להנהגה העתידית - לפי סדר א"ב של שמות משפחה.
סא"ל איתמר איתם: שום הנהגה לא תהיה שלמה ללא ייצוג למפקדי הדרג המסתער של המלחמה הנוכחית. המלחמה, שעדיין בעיצומה, הבהירה את הפער העצום שבין אתגריה הביטחוניים של ישראל לבין היקף הכוחות של צה"ל. רק לאחרונה התפרסם סקר מדאיג במיוחד המבליט את חוסר האמון של חיילי המילואים בפיקוד הבכיר ברמת המטכ"ל. סא"ל איתם הוא מפקד גדוד המילואים 6828, שנפצע בהיתקלות בצפון הרצועה. במהלך המלחמה הפך לאחד הקולות הצלולים והעקביים ביחס לצורך בשינוי תפיסתי עמוק ובצורך בהשגת הכרעה וניצחון ברורים במלחמה.
תא"ל (מיל') דני ון-בירן: ון-בירן צמח בכוחות המילואים עד לתפקיד מח"ט שריון ואף כיהן כקצין מילואים ראשי לשעבר. כמו כן הוא משפטן שבעבר היה בעלים של משרד עו"ד ויזם הייטק. לאחר שנים של דעיכה והזנחה, צבא המילואים חוזר למרכז ההתעניינות בכל הנוגע לבניין הכוח הצבאי. ון-בירן הוכיח במהלך המאבק הציבורי סביב הרפורמה המשפטית ולאחר מכן במהלך המלחמה את יכולתו להיאבק בעקביות על עמדות המחנה הלאומי במגוון תחומים תוך הצגת ראייה רחבה ומבט-על על האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל.
פרופ' משה כהן-אליה: באיזשהו שלב נצטרך לא רק לחזור לרפורמה המשפטית, אלא גם לערוך טיפול שורש במה שקורה באקדמיה. השילוב בין שתי סוגיות אלו מעלה מיד את שמו של פרופ' משה כהן-אליה. כאחד מחוקרי המשפט החוקתי הבולטים ביותר בישראל, שלא היסס להיאבק בברנז'ה האקדמית בפקולטות למשפטים, תוך שהוא מצביע על הכשלים הן בהקשר לרפורמה, הן בהקשר האקדמי הכללי.
ד"ר אמציה סמקאי: השביתה הפראית, המופקרת והבלתי חוקית של ההסתדרות הזכירה את הצורך לערוך טיפול שורש עמוק בבעיות המבניות של המשק הישראלי. ד"ר אמציה סמקאי מסמל את המחשבה הכלכלית שמחוץ לקופסה ולתיבת התהודה הרגילות של עולם הכלכלה הישראלי. הוא לא היסס לצאת נגד מתנגדי הרפורמה המשפטית מבין הכלכלנים, למרות שהליכה נגד הזרם הייתה כרוכה בסיכון למחיר אישי.
מנחם קלמנזון: ההנהגה הבאה זקוקה לייצוג בולט של רוח העם כפי שהתגלתה בפתיחת המלחמה ובמהלכה. מנחם קפץ יחד עם אחיו אלחנן הי"ד ובן דודם איתיאל זוהר, במסגרת מה שנודע היום כצוות אלחנן או כצוות קלמנזון. מיד כשהבינו את המתרחש הם אִלתרו צוות מבצעי שירד ולחם בקיבוץ בארי במשך שעות רבות כשהם מצילים רבים מתושבי הקיבוץ. על כך הוענק להם פרס ישראל.
ד"ר יובל שטייניץ: אחד האתגרים של ישראל הוא כוחות פוליטיים-חברתיים בעלי עוצמה אך מקובעים בתפיסותיהם וחסרי חזון ומבט על. שטייניץ התעקש מול כוחות רבים שפעלו נגדו בנושא הגז והצליח, מה שהביא להישג אסטרטגי אדיר וארוך טווח. הוא גם הוכיח יכולת עמידה מול ממסד ביטחוני יהיר והתעקש על קיומו של כור גרעיני בסוריה, מה שהתברר כנכון.
עמיחי שיקלי: מזה שנות דור שהולך ודועך השיח הציוני הקלאסי, הבסיסי, זה שלא התבייש לכלול את 'ייהוד הגליל', 'התיישבות' ועוד. עמיחי שיקלי הוא מהדוברים הרהוטים של השיח הציוני ומהבודדים בין הפוליטיקאים שיכול לעבור מציטוט מהתנ"ך או התלמוד לשיר של המשוררת רחל, ומהגות רבנית לכתבי ברל כצנלסון. ברגע האמת לא התפתה למנעמי השלטון ושמר על עמוד השדרה האידיאולוגי.
אלוף (מיל') יפתח רון-טל: הביטחון הלאומי יעמוד בראש האתגרים בעשור הקרוב ויש צורך בבעלי ניסיון צבאי קרבי שלא היו חלק מממסד הבטחוני שטעה שוב ושוב, אלא מי שידע להעביר ביקורת על ההתנתקות ועל הפיקוד במלחמת לבנון השנייה. אולם ביטחון לאומי איננו רק ההיבט הצבאי הצר עם כל חשיבותו. לרון-טל ניסיון רב גם במגוון רחב מאוד של תפקידים בכירים בתחום הכלכלי-עסקי.
יונתן דובוב: רשימה מגוונת, לא רק מהמיגזר
מדינת ישראל נמצאת במשבר הנהגה, והעניין לא פוסח גם עלינו. עבורי, הציונות הדתית היא לא רק מגזר ושם של מפלגה אלא ערכים, שכל מי שמזדהה איתם במינון כזה או אחר, נחשב חלק מההגדרה הזו, ובלבד שהוא רואה בשילוש הקדוש של עם, ארץ, תורה את הערכים המכוננים שלו. מנהיגות צומחת ממשבר, וזו ההזדמנות לרענן את השורות. יש המון אנשים טובים ומוצלחים, אבל אין בפוליטיקה מקום לאנשים בעלי ערכים מוחלטים. אלו יכולים לכהן בהצלחה כפרופסוריות, רבנים, או פרשני אולפנים - וראינו כבר לאן הם הובילו אותנו בשדות המנהיגות הפוליטית. האמת היא שאנחנו צריכים אנשים עם עמוד שדרה, ראייה מפוכחת של המציאות ואת האחר כיריב שניתן לדון עימו ולא כאוייב שיש להכריע אותו. מנהיגות היא לא רק פוסטים בפייסבוק, אלא מפגש יומיומי עם המציאות ועשייה מוכחת בשטח, בתוספת יחסי אנוש מעולים. הכלל הבסיסי ששמתי לעצמי בבחירת 8 הנבחרות והנבחרים, זה גיוון גילאי, השקפתי, מגדרי, רב תחומי, ובעיקר כאלו שאינני מכיר אישית. זה כבר הוריד 98% מהמגזר. עימכם הסליחה, כי יש בניהם לפחות 800 שראויים להיכנס לרשימה הזו.
עופר וינטר: תא"ל, בתפקידו האחרון מפקד עוצבת האש. מתחמם במדים על הקווים כבר הרבה זמן, ומהמעט שאפשר לשמוע ממנו, ובמעשיו לאורך השנים, אפשר להבין שמדובר בביטחוניסט שלא שבוי בקונספציה שהובילה אותנו למצב הנוכחי. הוא רק צריך להבין שבפוליטיקה הוראות ניתנות לא בפקודה אלא בשותפות.
עליזה בלוך: ראשת העיר בית שמש לשעבר, ד"ר למתמטיקה וסופרת. בדרכה הייחודית מהווה השראה וגשר בין מגזרים ועדות, תוך שמצליחה להיות אהודה על כולם, מלבד החרדים בבית שמש.
נתנאל אלינסון: איש הרוח והנגב, יליד פדואל. מחבר הספר 'קיצור תולדות הישראליות', ראש מדרשת ומכינת 'ערבה', ובעיקר חי בשטח. את התובנות שלו משם הוא חולק ומיישם לקהל אוהדיו שהולך וגדל. יש לו זקן כמו של יהושע חנקין, וזה כבר יתרון מגזרי עצום.
יעל דולב: עו"ד, ראש מחלקת דיני עבודה בגרוס ושות'. פעילת ציבור שנים רבות, ומייצגת את דור המייסדים שמצוי היטב גם בעידן הנוכחי. במרחב שבו היא פועלת וחיה, הייתה סמן ימני ודתי כמעט בודד, ומבינה את הצורך בשינוי במערכת המשפט ובאיזון בין הרשויות, ויכולה להביא לכך בדרכה הנעימה.
אילעאי עופרן: רב, פסיכולוג, ראש מכינה, ואושיית רשת. קול ייחודי, אמיץ ורהוט של הצד היותר מתון בציונות הדתית, ולא עושה הנחות לאף אחד, כולל לעצמו. בין הרבנים היחידים שמעמידים את עצמם לבחירה מחודשת, ומהווה השראה למנהיגות קשובה שצומחת מלטה.
משה בר סימן טוב: מנכ"ל משרד הבריאות, נציג הכיפות השקופות. כולנו מכירים אותו ממשבר הקורונה, אבל מדובר בכלכלן ואיש ניהול משכמו ומעלה, שיודע איך להוביל מהלכים במשרדי ממשלה ומשברים בסדר גודל ארצי, אם לא עולמי - מבלי לשרוף את כל הגשרים שבדרך.
יפעת סלע: יו"ר אמונה, ולשעבר מנכ"לית אלומה. אשת ניהול, בעלת תואר ראשון ושני במדעי היהדות, והיכרות רחבה עם העולם העסקי והממשלתי. קול מרענן של נשים מצליחות שרואות בשדה הציבורי שליחות.
רוני פלמר: מייסד ומנכ"ל תנועת אור, ויו"ר משותף של החמ"ל האזרחי 'לב אחד'. איש התיישבות וארץ ישראל המאוד שלמה, זו שרואה במקביל לחשיבות להתיישבות ביו"ש גם פיתוח מרכזים נוספים בדרום ובצפון במסגרת תכנית 'ישראל 2048'. בזכותו הוקמו 18 יישובים חדשים עם 50,000 תושבים, וזו רק ההתחלה.
ישי לפידות: הנהגה שכוללת רב, חרדית, לוחם ומוסלמי
כחלק מהמשימה שהוטלה השבוע על כותבי הטורים של 'מצב הרוח', להלן שמונת המומלצים שלי להנהגה הבאה של המדינה:
מרים פרץ: אישיות כלל ישראלית שמבינה ומכילה את כל רבדי העם הזה. המחיר ששילמו היא ומשפחתה יתנו לה להתבטא בחופשיות בנושאים רגישים רבים שעל הפרק.
הרב ישראל מאיר לאו: לתפקיד נשיא המדינה. העבר והווה של מי שנחשב 'הרב של כולם', ימשיכו להעניק למוסד הנשיאות את הכבוד הנכון והראוי בכל הקהלים והזרמים.
סיוון רהב מאיר: אשת תקשורת מבריקה ואינטלגנטית, שבאה מהציבור החילוני ומדברת לכל העם. נטישת המדוכה העיתונאית-ניצית לצד השימוש הקבוע במסורת היהודית ובמטמוני היהדות בהרצאות ובטוריה המקסימים - מסייעים לה לחדור ללבבות של כולנו.
גלעד ארדן: הריחוק מהמדינה ומאחריות על האירועים האחרונים ועבודה היוצאת מהכלל כנציגנו באו״ם, מקנים לארדן (ששב לאחרונה לארץ) את הזכות לכבוש בעת הזו את ראשות הליכוד. העבר האשקלוני הדתי וההווה הישראלי הצעיר והרענן, מעניקים לארדן אפשרויות רבות ומשיכת קהלים רבים מהמרכז שמאלה למרכזו של הימין הישראלי.
אחד ממפקדי הכוחות שנמצא עדיין בלחימה מאז מוצאי שמחת תורה: זה לא כל כך משנה מי הוא ומאיזה ציבור הוא מגיע. לא משנה לי מה היא תפיסת עולמו והאם הוא מאמין במהפכה משפטית או במחאת קפלן. מי שהיה שם, מי שחווה את החברות והרעות, מי שהקריב נפש למען אח גם אם הוא לא חושב כמוהו, מי שראה את כל המחיצות נושרות מול אוייב אכזר - זה בדיוק האיש עליו אני סומך שיידע להעביר את הרגשות והתחושות של שם, היישר למשכן הממשלה בירושלים. מגיע לנו אחד כזה, ולו בשביל כל חבריו שהקריבו את חייהם למען כולנו.
הרב שמואל סלוטקי: הרב שאיבד את שני בניו בשמחת תורה. זה לא רק הסיפור האישי הטרגי, זו גם האישיות שהתגלתה מבעד לאסון. הרב סלוטקי הוא דמות שהעם המשוסע והקרוע צריך בעת הזו. זה האיש (אם יסכים לבוא לעזרה) שיכול בכוחו, בניסיונו ובנועם דיבורו וחזונו - לאחד, לחבר ובעיקר לרפא.
יוּסֵף חדאד: כי מגיע לנו שפעם ראשונה יהיה לנו נציג ערבי ישראלי שהוא נכה צה״ל (ממלחמת לבנון), אחד שעומד בראש עמותה של חיבורים חיוביים ('ביחד - ערבים זה לזה') ושבראש דאגותיו נמצאת מדינת ישראל לפני האינטרסים של מיעוט ערבי שחלקו עויין לנו.
רישי סונאק ראש ממשלת בריטניה: האיש הפרו ישראלי הזה, אם יסכים להגר לכאן - חייב לקבל תפקיד בכיר בהנהגת המדינה, ולו בכדי להוכיח לישראלים רבים (וכמובן לאוייבינו), שלאהוב את המדינה ולקבל אותה כמות שהיא, לא חייבים להיות יהודים. מספיק משפט שלו כמו 'אין כלל שאלה לגבי ירושלים - זו הבירה ההיסטוריה של העם היהודי', בכדי להוכיח לרבים שאנו זקוקים לו ולכשכמותו לביסוס צדקתנו בארץ ובעולם.
לאה גולדברגר: תעבירו את ההנהגה לנשים
״תכתבי מי היית רוצה לראות בצמרת הפוליטית הבאה״, כך כתב לי חגי. האמת היא שיש לי שתי מחשבות חשובות בנושא. האחת - הכנסת שלנו צריכה ריסטארט מלא. לא מספר דמויות חדשות שיכנסו וינסו לשנות משהו בתוך מערכת מסואבת, מושחתת, שאוכלת את יושביה. לפחות את הטובים והטובות שבהם. הייתי מפזרת את כל 120 הח״כים והח״כיות ושולחת אותם לדרך חדשה, והרחק משולחן קבלות ההחלטות על התקציב ועל החיים שלנו. יש שיגידו שאני מגזימה. טוב, אז יש כמה יחידי סגולה, שאפשר לספור אותם בעשר אצבעות, שבכל זאת אפשר להשאיר על הכסא, ביניהם אוריאל בוסו, אורי מקלב, מירב כהן, מירב בן ארי, חילי טרופר, מתן כהנא.
המחשבה השנייה שלי בנושא נוגעת לחלוקת הסמכויות הארצית והמקומית. יש הרוצים הפרדה בין דת ומדינה, יש הרוצים הפרדה בין נשים וגברים, ויש שרוצים הפרדה משמעותית יותר בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. כולנו נוכחנו לדעת בשנות הקורונה, ובשנת המלחמה האחרונה שההתארגנות המיטבית מגיעה ממי שמכיר את השטח הכי טוב, יודע לתעדף את המשאבים ולמנף משאבים מקומיים. שרדנו את מה ששרדנו בזכות ההשגחה של הקב״ה ובזכות ראשי רשויות ומועצות שעשו לילות כימים, חודשים רבים, כדי למצוא מענה לכל צורך קהילתי נדרש לבריאות הגוף והנפש וביטחון אישי. חייבים להאציל הרבה יותר תחומים לשלטון המקומי, במקום להשאיר בשלטון המרכזי. הייתי מעבירה להם את תקציבי הענק שעוברים במשרדי הממשלה ונסחטים על ידי מי שמושכים את השמיכה מכאן ומשם.
איני יודעת את מי בחרו להבליט הכותבים האחרים בגיליון חגיגי זה, אבל יש לי הימור שהרשימות שלהם הם לא 50:50 נשים וגברים. הלוואי וטעיתי. אני בוחרת להבליט ברשימה שלי 8 נשים מבריקות, מקצועיות, מובילות ומכוונות כמו שרק נשים יודעות - לטוב משותף.
מירב כהן: ח״כ והשרה לשעבר זוכה ממני לגלגל הצלה, מתוך תקווה שתמשיך בעשייה חברתית בכלל, ועשייה משמעותית למעל מיליון אזרחים ותיקים להזדקנות מיטבית.
תהילה פרידמן: בת שכבה משנות האולפנה העליזות. ח״כ לשעבר, אשה חכמה, אשה של חיבורים וטוב משותף. פמיניסטית-דתית-הלכתית. אם יכולתי להכפיל אותה 120 פעם, כך היתה נראית הכנסת הבאה שלי.
עדינה בר שלום: הבחירה שלי למי שבאמת תחזיר עטרה ליושנה, במהפכה של ש״ס של אביה ז״ל. אשה מרשימה שפרצה דרך בכל הנוגע לחינוך נשים חרדיות, והלוואי ותשכתב מחדש את כל החלוקה של משאבי החינוך, ותפתח את הדלתות להשכלה חרדית, וממ״חים יצוצו כפטריות לאחר הגשם.
ליאורה מינקה: מפד״ל של פעם, אשת ציבור מנוסה בתחומי חינוך ותרבות, מנוסה בפוליטיקה מקומית (בת״א). פמיניסטית דתית.
רחל עזריה: ח״כ לשעבר, פוליטיקאית מקומית מנוסה (ירושלים), פעילה חברתית, פמיניסטית דתית, ואחת שאני סומכת עליה שתעמוד באומץ מול רפורמות קלוקלות.
ד״ר מיכל טיקוצ׳ינסקי: תלמידת חכמים, אשת חינוך, שרת המשפטים שלי, שתנהיג שאלות של חוקה ומשפט עם כל הערכיות שיש למשפט העברי להציע.
ד״ר עליזה בלוך: פוליטיקאית מקומית (בית שמש), אשה של חיבורים, מנהיגה חינוכית שהייתי מפקידה בידיה את משרד הפנים כמי שמכירה את אתגרי הרשויות מקרוב.
יעל ארד: שרת הספורט של ישראל בזכות ההישגים האישיים שלה, וההישגים המקצועיים שלה בוועד האולימפי כפי שראינו באולימפיאדה האחרונה ובזאת שמתקיימת בימים אלה. תנו לה את המפתחות להביא ל-50:50 בספורט הישראלי.
הרשימה שלי כנראה ברובה לא ריאלית. אז אסתפק בתפילה שלפחות יקרב היום שבו מי שצריכים ללכת, שילכו.
אביחי טבק: מייצגי הלכידות החברתית
מנהיגים צבאיים, עסקני מפלגה ואפילו אנשי 'עשייה ציבורית', היו לנו תמיד. אך לענ"ד, מנהיגות העתיד של עם ישראל צריכה לשים בראש מעייניה דווקא את הלכידות החברתית. וככזו, בחרתי באנשים המייצגים את אלו שבשנה האחרונה ידעו לשים את הוויכוחים הישנים בצד – ולהתרכז במה שמאחד אותנו כעם אחד במדינת ישראל.
אורן סמדג'ה: חודש וחצי אחרי ששכל את בנו עומר בקרבות בעזה, מדליסט הארד מ-92' לא ויתר וליווה את חניכו פיטר פלצ'יק לפריז – ולפודיום. החיבוק המפורסם שלהם אחרי הניצחון הראה כמה שניהם רצו את המדליה הזו, אך לא עבור עצמם אלא עבור מדינה שלמה.
גיא הוכמן: הסטדנאפיסט שכולם הכירו מאותם סרטוני סלפי במגרשי הכדורגל בבלומפילד או בקטאר, הפך בשנה האחרונה ל'קצין חיוך ראשי', ומאז ה-8 באוקטובר עוסק בחיבורים ובדאגה לחיילים שלנו. הופעות בבסיסים, ביקורי פצועים וגם 'סתם' פוסטים או סרטונים שנועדו לחבק ולחזק את כל מי שצריך.
עדי אלטשולר: מייסדת 'כנפיים של קרמבו', הקדישה את חייה ליזמות חברתית. חוץ מתנועת הנוער המיוחדת שהקימה, אלטשולר גם הייתה זו שייסדה את מיזם 'זיכרון בסלון', ניהלה את ארגון החינוך של גוגל בישראל ואת עמותת אינקלו, המובילה את המהלך להקמת בתי ספר מכילים, בשיתוף משרד החינוך ועוד. הלוואי והיו לנו עוד מנהיגים כמותה.
חיים ילין: אומנם ילין כיהן כח"כ בעבר ואי אפשר לומר שהוא לחלוטין לא נוגע בפוליטיקה, אך מאז 7 באוקטובר הפך ילין, חבר קיבוץ בארי, לאחת הדמויות הבולטות שמייצגות את תושבי הנגב המערבי. חי את הכאב, מתנדב במנהלת תקומה ומשדר מסרים של אחדות ואופטימיות – רק שלפני הכל הוא דורש את השמדת חמאס. דמות מורכבת שמכילה יחדיו את מגוון הדעות ויודעת לקבל את כולם.
סא"ל (מיל') ירון ירדני וסא"ל (מיל') יהונתן גושן: מפקדי גדוד 22 בחטיבת כרמלי והמפקדים הישירים שלי במילואים. האחד איש ימין ושומר מסורת, השני מפעילי 'אחים לנשק' ומתנגד חריף ל'הפיכה המשפטית'. אבל בצהרי שמחת תורה, עוד לפני שתמונת המצב התחילה להתבהר, הם שילבו ידיים על מנת לפקד על גדוד לוחם של גולנצ'יקים: דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, תל אביבים, אנשי קיבוצים, מתיישבי יו"ש ועירונייים. בלי תיוגים ובלי סטיגמות ודעות קדומות. על מדים כולנו היינו אחים ששומרים אחד על הגב של השני ודואגים לחבר שלידינו יותר משלעצמנו. הרבה מזה בזכותם.
אשתי: אשת חיל מי ימצא. אני בוחר באשתי, אבל למעשה מתכוון לכל אותן נשות המילואים שנשאו על גבן על העול החשוב ביותר בשנה האחרונה – השמירה על שגרת המשפחה, שלמות הבית ובריאות הנפש של הילדים. עם למעלה מ-200 ימים מילואים, 3 ילדים קטנים והריון לכל אורך התקופה, רעייתי מעולם לא התלוננה, לא ניסתה לשדל אותי להפסיק את השירות או לעבור לתפקיד עורפי יותר, ותמיד עודדה אותי לתת את המקסימום שאנחנו יכולים, כמשפחה, לטובת המאמץ המלחמתי. אין ראויה ממנה ואין ראויות מאותן נשים ואמהות לביאות (אני כבר יודע שעל הכינוי הזה אני אקבל בראש, אבל הוא באמת נכון).
החייל האלמוני: כל אותם לוחמים שהגנו עלינו בשנה האחרונה, בין אם בעזה או בגבול הצפון, ונשארו בחזית תחת אש. אלה שמניפים את הדגל בלי לחשוב על עצמם. מוכנים להקריב את חייהם, את המשפחה, העסק, מקום העבודה והשגרה שלהם, עבור מדינה שלא באמת יכולה לפצות אותם בשום צורה חומרית, ולא יכולה להחזיר להם באופן הוגן בשום צורה. אבל הם לא מוותרים. הם יהיו אלו שיכניסו להנהגה החדשה של מדינת ישראל ולמערכת הפוליטית את הערכים של ההקרבה, אהבת הארץ ואהבת ישראל.
מנחם רהט: הבינה המלאכותית בחרה במשה רבנו ורבי עקיבא
גיליון ה-800 שאתם מחזיקים כרגע בידיכם, הוא בהחלט סיבה למסיבה. כמעט 16 שנה מאז הגיליון הראשון. וזו בהחלט עילה טובה לדרישה מכותבי השבועון הזה למוצר מקורי, חורג מן השגרה וקשור איכשהו למספר 800. העורך שלנו בחר להטיל על כתבי 'מצב הרוח', לרגל חגיגת ה-800, להכין רשימה של 8 אישים המומלצים להוות את ההנהגה הישראלית.
נחמד. אבל יש בעיה. כשנכנסתי לתפקיד ראש הדסק הפוליטי של עיתון מעריב, אי שם במאה שעברה, כשעולם התקשורת עדיין הקפיד למתוח קו נפריד עבה בין ידיעה לדיעה (ובין News ל-Veiws), הבהירו לי הממונים, שכתיבה פוליטית מחוייבת לכלל ברזל יצוק בבטון: אסור לו להזדהות בשום פנים ואופן עם צד כלשהו במפה הפוליטית: אינך צריך לשנוא אותם, אבל גם לא לאהוב אותם'.
השיעור הזה, שיעור מס' 1 באובייקטיביות תקשורתית, נטמע לעד בתודעתי. מאז הקפדתי להיות 'מן האו"ם'. אישור מרגש לעמידתי ביעד זה, העניק לי באותם ימים מזכ"ל מפלגת העבודה דאז, עוזי ברעם. במהלך שיחת רקע בלתי פורמלית, הוא סיפק לי את הגושפנקה הסופית: "אתה יודע", התפייט בפנַי, "אני הייתי מוכן לשלם הרבה כסף כדי לדעת איזה פתק אתה אישית שם בקלפי".
דווקא בשל כך עמדתי בפני שוקת שבורה מול המשימה הייחודית של גיליון זה. איך אפשר להמליץ על מועמדים להנהגה מבלי להאמין שהם-הם אשר יחלצו את העגלה המקרטעת, המתפוררת, מן הבוץ הטובעני, המייאש, שנראה נטול תחתית?
עד שעלה פתרון מקורי: אם לא אישים בני זמננו, אז למה לא אישים מובילים שכבר עשו לעצמם רקורד מרשים בהיסטוריה היהודית הארוכה?
אבל כאן צצה שוב בעיה: איך בוחרים שמונה בלבד מתוך הגלריה הענקית של רבים וטובים, אלפים ואולי רבבות, שהטביעו חותמם על דרכנו, מאז מתן תורה והיותנו לעם לפני 3,336 שנה?
אל דאגה. כאן באה לעזרתנו המצאה המאה – הבינה המלאכותית. פנינו לשלושה מנועים נפרדים של בינה מלאכותית שבחסות ענקיות עולם הטכנולוגיה, עם שאלה זהה: ציין בבקשה 8 מן הדמויות הכי בולטות בתולדות עם ישראל מאז משה רבנו.
תתפלאו, אבל הבינה המלאכותית שהגיעה ממנועים שונים, בחרה בראש הרשימה אישים די זהים. אחר כך זה החל להתפצל.
הרשימה האחת: 1. משה רבנו, 2. רבי עקיבא, 3. הרמב"ם, 4. ריה"ל, 5. הבעש"ט, 6. הגר"א מווילנה, 7. רבי נחמן, 8. רבי יוסף קארו.
האתר השני סיפק לנו את הרשימה הבאה: 1. משה רבנו, 2. רבי עקיבא, 3. רבי יהודה הנשיא, 4. רש"י, 5. הרמב"ם, 6. האר"י, 7. הבעש"ט, 8. הרב עובדיה יוסף (שמנוע החיפוש הגדירו: 'פוסק הלכה ומנהיג רוחני של יהדות ספרד בדורנו').
המנוע השלישי: 1. משה רבנו, 2. יהושע בן נון, 3. דוד המלך, 4. שלמה המלך, 5. רבי עקיבא, 6. הרמב"ם, 7. הרב קוק, 8. ולטר בנימין (הגדרת מנוע החיפוש: 'חוקר תרבות יהודית ופילוסוף שעסק במחשבה יהודית ובקשרים בין יהדות לתרבות כללית').
עכשיו לא נותר אלא לשקלל ולאחד את הרשימות: 1. משה רבנו (טוב, זה היה מוּבנה בשאלה עצמה). 2. רבי עקיבא, גדול חכמי התורה שבעל פה, מעצב דרכה ודמותה. 3. רש"י, גדול הפרשנים שבלעדיו לא יכול היה התלמוד להתפשט בכל תפוצות ישראל. 4. הרמב"ם, גדול הפוסקים ופילוסוף חשוב. 5. הבעל שם טוב, מייסד החסידות. 6. הגר"א מווילנה, מגדולי האחרונים. לגבי שני המועמדים האחרונים ברשימה, נחלקו הדעות המלאכותיות: יהושע בן נון, דוד המלך, שלמה המלך, האר"י, ואפילו חכמים בני זמננו. כולם כולם זכורים לטוב.