במלאת שנה לטבח שמחת תורה נערך השבוע טקס 'מורשת הזיכרון והגבורה' באתר ההנצחה במושב תקומה במועצה האזורית שדות נגב, ובו יותר מ-1,500 מכוניות שרופות והרוסות מאירועי שמחת תורה.
הטקס ביוזמת משרד המורשת בראשות השר עמיחי אליהו (שנבצר ממנו להגיע לאירוע לאחר שהתבשר שעות אחדות לפני האירוע על נפילת חברו הקרוב, סרן הרב אברהם יוסף גולדברג הי"ד), ובשיתוף החברה הממשלתית לתיירות בסימן שנה לטבח שמחת תורה.
אחד מהמקרים המורכבים עמם התמודדו הגופים בשטח הוא בזיהוי הנעדרת שני גבאי ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ברעים, בה שימשה כסלקטורית.
מיכל גבאי, אמה של שני ז"ל ,שיתפה במהלך הערב בכאב: "שני הייתה האור גדול בחיינו, צעירה יפהפייה שידעה לשלב בין הנאות החיים הקטנות לבין מחוייבות עמוקה לערכים ותמיד ידעה ליהנות מהחיים, אבל גם לדאוג לסביבה. 'החיים לא יהיו מסיבה אם לא תחגגו בלי סיבה', הייתה אחת מאמירותיה המפורסמות, שהפכו לסמל שלה – 'לחיות כל רגע ולחגוג את החיים כפי שהם'. בשבת השחורה, שני עבדה ב'נובה', ולאחר מכן הצטרפה לזוג חבריה לחגוג. באותו היום, עברה שני גהינום ודקות ארוכות של פחד וחוסר ודאות, של בריחה וניסיון להינצל מהירי וההרס מסביב. מהמיגונית בצומת עלומים, עד ה-Safe zone, החפ"ק המשטרתי, ולבסוף אמבולנס המוות.
"למשך 47 ימים לא ידענו מה עלה בגורלה. הימים האלה היו ימים של כאב ותסכול, חוסר אונים וניסיון להבין את גודל הזוועה. ואז הגיעו האנשים האמיצים – מתנדבי זק"א שהייתם שם, בשטח, כשאנחנו היינו באפלה מוחלטת. אני לא יודעת איך להביע במילים את התודה שאנחנו חשים כלפיכם, על המחוייבות, המסירות והאומץ להיות שם כשאחרים לא יכלו. בעלי יעקב היה שם אתכם בימים הראשונים. הייתם שם בשבילו והפכתם כל אבן כדי למצוא אותה.
הכאב על האובדן של שני, בלתי נתפס. שום דבר לא יחזיר אותה אלינו, אבל המורשת שלה ממשיכה לפעום בנו. בזכותכם, היא קבורה עם הכבוד שהיא ראויה לו".
מנכ"ל משרד המורשת איתי גרנק: "כעם שזיכרון גבורת אבותיו טבוע בליבו, אנו מחוייבים להנציח גם את גיבורי דורנו. כשם שלא זנחנו את זכר מורשתנו לאורך הדורות, כך לא נזנח את זכרם של נופלי אסון ה-7 באוקטובר. אירוע הזיכרון הזה מחבר בין העבר, ההווה והעתיד של עמנו, ומדגיש את חוסנה של החברה הישראלית ואת נחישותנו להמשיך קדימה תוך שמירה על ערכינו ומורשתנו הנצחית".